Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 71

ובצר לו זעקו ומנזצוקתם הושיעם, אל תחינתם שעה במציים אותותיו שם ומכות בלתי'סרות הביא על ארץ חם עדי ביד חזקה משם הוציאם. אך עת נעצרו המכות. שכך חרונו לבו חזק פרעה כי גדל זדונו וירדוף ישראל עם גבור׳ מצרים אז גער אל בים, וביבשה העבירם במצולות טבע מצרים ובתהום הקבירם אחד לא נותר כלמו כסו מים. ימים מעטים אחרי כן משם יצאו ועת במדבר סין מקום ציה נסעו מי מרה המתיק׳ דגן שמים נתן למו, אחרי כן לכדו כנען ויושביהן גרשו מלכיהם לפי חרב הכו וארצם ירשו בכל אשר פנו הצליחו, כי ד' אתמו. ומן אז והלאה, כל עוד מנעו מפשע בידיהם אין מרמה באהליהם אין רשע, איש תחת גפנו ותחת תאנתו ישבו, מפחד אויב בטח ושאנן, מלכם בהיכלו דשן ורענן, ושקטים בארצם שכנו, בל דאבו. אך עת כבוד אל בלא יועיל המירו ואת בריתם אתו כרתו הפירו גם השחיתו התעיבו עלילה בארץ כי עבדו זרים אלהים לא צור, מכוס חמתו בקרי אז אותם רוה וביד אויביהם סגרם לפרץ בם פרץ.