Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 60

פעמיו; ננל אלה אם שלותי ושקטתי אנכי, הלום היה לי׳ גי עת־ ,זה שייגג שמתות׳ צא ש3עתי, משוש לא אשתי. גם סרי 3טני׳ יוצאי מלצי׳ הנאהניין והנעימים לי מחיי׳ חנתו׳ השגילו׳ יקוו צי מאוד ׳ הגישמתו,׳, תיוסילידתיס אס ל3 א3 הרנינו? נהיום הזה. לא יאה3 איש אתיהו׳ נאשר אה3תי את' אנגי׳ נס את זאת לא ידעתי נשגתנו גם יחדי 3ית והו, ל33 אניס ישמאו׳ ולי הוני המושג עוד הוסיף שמחתי; אה3ת אוה3ים׳ שגנים, קרוגיס׳ וסייגי למשמע׳ המין עליזים׳ ומשוש ימי התג, תה טו3ס ומה יפים - גאון נשיה ומאפליה התגוננתי. נס יום ערני׳ וגידל מצ3י׳ מידנס לי׳ אף ני תמיד יקי געיני׳ עתה ייסיף נגדני. אין מולדתי! מי יתן גלשוני מלה? הטי יקי תפארתו; עין איטאליא! המון מתוזין! תיאר גלילרתיך י- תלמי חמדה י זתנו3ות שדותיו׳ הדר עירן ושאונהל אסד יושגין•, תפארת שיין למשפט ישויו ורב נגודך י גי אלה ראתה עיני אחיי רואי. — (Nach Schillers Glocke) , Von S. Bacher in St, Nikolau. להמשן ממתגרת שניה דף סיג.) מלא רק ליבו מש?זחה וששון לא.;דע מאסון, עלז ושמח גיל ביו זיורח׳ כי תרחיק בל ןגע בל נגף ו$גע משחר חיתיו אמיו לעמתיו עת עודנו צעיר אהבתה עליו תעיר. - T -I ד .r ז T י ימהרו מ ימיו .י-!- יי יחישו ל1 שניו t דד בי בקול צלל יקרא העכס׳ לילר העולל מתחיל ללכת. דרכו הו־אשון בזריועיות השנה; מה עליו פקורה T I! T V ליו.עתה לא נודע עיור;נוחו גיורליו כל המנטל עליו לסבול ולשאת העמק בחק עת. ובל;מי אביו