Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 29

ולעד קפדה יתר שנותיך למופת נצח מהורי פשטתי ולמענך קדורנית הרים *) ירדתי. אאנח בבציר לפקוח עיניך איך חדל אתה בהמון חמודיך במטהו׳ קשת צללי חייך הלאה יסוערו בהבלי תענוגיך בן ארמה'• עלי קשי חבלך תקונן ולא שושנת הבציר תתאונן; שושנת הבציר עוד תפרח כזית וגזע חייך יכה שמיר ושית. למשואות נצח הרימה פניך! דורות חלפו תוארם תואדיך בלמו שאנן תחת מצע אדמה אסורים בזיקי חמותה ינוחו■ שמה כמלך נהלך לפני עש ירנאו גם דורות הבאים כמו כן ינועו טפוחים חנמו מספד ימיך ובלי דעת תגיע לקץ שנותיך. אך נפש טהורה לברה תפריח עת העפר ביון מצולה ינוח חובקי החכמה בעת חייהם רודפי הצדקה רגעי ימיהם רק המה בחיי נצח ישמחו ובין שרפים רנה יפצחו; להעירך נשארתי בעת הבציר כי גם עליך יבואו ימי הקציר י. אז סוערת שושנת העמקים .— ולא בזהר׳ נצוצי ברקים מרחבי השרון כשחר הארתי ומכל השרים כבת יקרתי בימי האביב פאר לבשתי ונכבדי מליצים ממעונם הרעשתי. הן כצללים עברו עתות הזמיר ומכל חמדת השדה. גורן ועמיר לגלים נקבצו, עיפההשוררת ישגה התולדה, ובתה קודרת — ■ סופה וסערה ראשי ׳עבורו עוד שלג וקרח בו יתגוררו אדרם תחת מצע קפאון שמה דומה אנוחה באין שאון. אך עוד תביא בחצנה בניה אמי הטבע אמוני ברכיה עוד יפעת כתם יתעטפו נרים בבקעות ועמקים, גבעות והרים ׳ונקיה יצהלו בעוז ירננו ועלי עפאים נגף מנים יקננו. אז כחנליל שחר אעטה אדרת דוח אשאף ולא אהיה קודרת. אך עליך אהיבזה גר חלד אתה בן אדמה כשב כילד, בחלוף האביב תקותך עברה ומנת חייך יחלופו כסערה 1 כענן יעופו ימי נעוריך *0 תלשון וירדתי ע3 ההרים