Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 96

96 ממלך האבדון אבי, אנכי אבהל... »היבעתוך בני, ערפלי שמים?" «בוא נא חביבי ׳'בוא נא בחדרי. שמה אשעשעך בשירים ובמחולות; בעמק הפרחים אראך את הורי י ילבישוך עדי עם רקמי מחלצות.« «הבל תשמע אבי ׳ קול דברת אהבה? אף מעדנות יתן נפשי להשביע.« «קול דממת היער, דוח ממבה מה תשמע בני. השקט והרגיע.« "אל נא ידידי. ללכת אל תאחר, שמה עם בנותי תתעלם באהבים; תענגנה לך בנותי, יפות כשחר, סשקןה לך צוף עם דם ענבים.« אבי, אבי, הלא בעלטה שמה! הנה בנות רפאים תרקדנה!" «הן בני חזיתיו - נמול עיני קמה י רק לבנה ואלה ראשן תניענה.,, אהבתי אליך עזה, כי יפיפית. אחזתיך ולא ארפך י כי לא רצית. אהה! אבי׳ אהה! המות פגעני ׳ המלך האבדון קטף קטפני!« פלצות אחזה האב; פחד ומורא, בזרועו בי נאנח ונאנק בלי פלט: נחפז חוא וחרד לבוא העירה - אבל יחידו איננו — מת הילד. זיסקינד אלכסנדר הרופא