Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 43

43 •ס י\ז יפתר סחי ומאום נגע מכה וחבורה, ותחת מ!ןבעת קלעו נפש ממארת; תחת רקיעי ופחי זהב,"סיג ודופי, ותחת כבוד׳ זקלון ובוז׳ וקיא הרות יוקי. -) ואוי גם לך זאחי׳_א'וי גם לנפשך העדה, כי גם חלקך בחיים אך עון נאנחה׳ שיושבת אמונתך׳ הנסיונות היש ואלוה, ופרחי.ילדותך, תאכל חבקה נסרחה, ז ובל רגעי;םבזך, דלפה באבה ופודה, ושארו כקוצים בקרבך, ולא שלחו'לבל קלאקה ■ בי אם להעצים מכאובך- להגדיל איש המדורה אשר בלבבך בוערת ובעצמותיך עצוךה'. ז עמח אי2^ קחור! שמח בל עוד על!ילדותך על תלתליך השחורות יתניוצץ בספירים; ׳ ראה חיים עם אישה. ערמת כחותם על לבך, והאמן כל עוד תוכל׳ באהבת אשת נעולים; האמן עוד כי כלבבך כן גם לבב'..רעיך; האמן ביזקר ד,אךם, בבךהו ממדה ושירים, האמן בי כעצמו ואהב את כל זולתו, כי,ישיש בשישונך וצרתך היא גם יצרתו. האמן בי האומדים: הכיל אך מקרה ופ;ע מכלים הטה להם, ,ועינם מחה' ועולת; רע והאמן בכל ללבך,'ולא תפוז אף רגע כי נפשך נעלה על קל השיר ,ולער נשארת. האמן בי תבל ומלואה: עושק ונגעי אלד,ים הבין לך בת, והביל י תבן'בזרת. האמן בניי בל יעוד נפשך בבל אלה לא נקמה ר,אמן •י ~ טרם מל שמש חייך תשכון,עלמה I י האמן האמן קל עוד עינך רכה נענןה ׳ מעלפלי ההלד עור לא כ3ןה וקהה! ובל עוד ששוני הי_לרות נכתרוף?מחוגה אל תלך במאמרי הבינה להרעה! הרסק ממך'מגגת לב קל עצב ותוגה 6*