Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 41

41 מעדני החיים אך בנוער ידבקו׳ ובאפסיו נם המר, .יעלו בתחו ויזעכי׳ < עת הישאלות בלב איש אחיהו.ידחקו ותאות ידיעה ומחקר לב האדם.;קחו. זןז' נגע ומכאוב.על #רשי ר^ליו יחקו׳ אז?ל מתקי תלדו לרענה ל1 יתהלכו , אז נפשויהעננה תשודו ותרד?לאים, עדי תצללי'כעופרת - ביון המךעים. כי השיפק לאדם ממחקר מת;ה י בלקכיו.יך עןר^יו עת יאמר־אחןמה; שירו יהפוזי"לקול בוכים, לקינה חרבנה, ןל רגשי לבכיו_יך שאיה הדם ושעמה׳ בי.עת קומו ממשכב,"גם.עת היום?;ה, ישאלהו: מה תעודתף פה עלי האדמה ׳״ התרע משר למהזות אשד סביבותיך? הידעת בינה? התכירינפשך בקרבך? תבל ומלואה, ההיא אך הלום ולא סדרים? J גם הנעשות בקרבנו׳ עה הגה'אתנו'? האך פרי,קשר רעיוניות העלית חקרים? ’אלל הרעיוניות - מאיןיבואו הם לנו? תכליתס איה?הכרוב ע^ין ודברים? — והקשר הזד,, הנצח;עמוד בנו? דזאתנו ירד קבר, הישאר לתחיה ל¬ איו ינתק ויבלה נם הוא, בזאכךןהגרה? או אולי היות הנפש אך בכה הדישבלה? אך מה הבה הזה'?לעדי'משבליו? הבכה ההברה היותה? - כן תיוסיף שאלה - הלא גס שור יריע קונהו י והמור אבוס בעליו. ואם רוה א.הד לאךם ולבהמה השמלה ואין.יתרון לבעל"הלשון אך במעשיו ומפעליו: אם לא בהש<ילה ולא בהברה יגדל בחי אם כן ך,ךבר ׳ מה ולמיד,־ זה אנוכי? 6