Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 6

. — 6 — seinem Gedächtnisse, Seligkeit seinem Geiste, Friede seiner Asche. Aus seinen Aschenhügel stehen folgende, vom Gesertigten geschriebene Zeilen: אבר הסיר מן הארץ, נלקח לעולם הנשמות" ברמי ימיו עזב מקום חשך ומעוף צוקה, רחפה נפשו ליוצרו, כי בו היא דבוקה היא העירתהו לצדק, היא שם תשביעהו נעימות. ממעיני ישועה שאב במקום ישיבות הרמות בא־ חפרוה שרים השביעה נפשו השוקקה נשמע שמו הטוב, נשמעה אמרתו הזקוקה, מהררי אל נחצבו כל מדברותיו התמימות, חמדה לשבת בצלו קהלת האללאש הרחוקה, ידיה שלחה לקראתו ־ ונפשו יצאה מאדמות! יבוא שלום, ינוח על משכבו, מפחד לא יירא - מתוקה שנת העובד, עד יקרא קול: העירה! יוסף ווייםע חז־תי בכוכבים כוכבי ינמק ומצאתי במחברת כ" ד נד י״ד מכס מפרש הפתיק הרנה ארבה עלבונך והרוכך (בראשית ט״ז) ודקדק שם שראוי נהיות הרוכך קודם עלבונך כי הריון קודם ללידה, ועוד שהסיפא דקרא וכוי ועוד הזרות במלת והיונך וכוי לכן נראה לו שהג־רקא הנכונה ראוי להיות וחרונך במי״ת ובו' הפירוש הזה הוא לחרון ליראי ת׳ למושבי שמו ולאוהבי תורתו, כי מלבד שלהפימש הזה אין לו שחר כאשי ידאה כל משכיל הנץ> המפרש יידו בעים רומו להפוך דברי אלקים חיים לעשות יין ה_ך| ולכתוב בתורה חרונך במקום תרונך, והתורה מת תהי' עליה, בי עד״ז יוכל כל אדם להגיה בה כאשי עם לבנו ולעשות ממורת משת כמת מורות, לשמוע פירוש זה הלא תדאב נפשיט? ואס הזרות נמלת הרונך הכריחו לשנות הנוסחא הלא מצאנו זרות הרבה במקרא ומעולם לא עלה על לב אחד מחכמי ישראל לשנות אפילו נקודה אחת נתנ״ך כי עלינו לילך בעקבות חכמי המסורת אשר מסרו לנו ע״פ קבלתם אפילו מסירות ויתירות קריין וכתונין ומכ״ש קריאת המלות ונענין הנקוד אינו זר כל כך, כי המלה היא מנל״ה ומצאנו (רות ד') ויתן ת׳ לה הריון בנין נוסך, ופה ראוי להיות הריונך ואולי כדי להקל על המבטא נכתב תרונך בנפילת ינ״ד השרשיח, והחולם מושך הנח בכח, אך בענין סדר עצבונך קודם הרונך צ״ע. ואני הצעיר באלפי ישראל ידעתי מך ערכי שאין בי לא מורה ולא מכמה רק מתאבק בעפר חב»' ישראל הנני ומתאוה תמיד לשמוע פירושי הורה מפיהם אמיתי לפרש הפסוק הנ״ל ע״פ דברי רבותינו נעלי התלמוד ובאופן שדקיוקי החכם הנ״ל יסורו, ולא אמליך ולא אמיר גתורתינו הקדושה אפילו נקודה אמת ובכל זאת יהיה דבר דבור על אפניו.