Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 120

120 -ורוח ההרים ההם הרמים רוח חיים נבל נשכת. אבל לעוטן׳ הוזי לי יקום IT ■ T )1.! , - הנחל. גליו יהמו ׳המרו. ברעש ׳נשאו גבהי שחקים י י ׳ ל ,׳׳ - י י •: ■יי. לק1לם תספר שערת בשרי. אכן שם אניח תתנודד ׳ אןו חסרו תפיצי משיוטיה, לרדת אל ת1כד, התעודד ׳ בי רוח צרור בכנפיה. על אלחים הישלןי יהבן?׳ כי הוא לא י:תן ערב־ון משנדם׳ אןי דבר — פלא לארץ־^דה רחבת ה;ך:ם »צפה אראה נכע1ת ללנה. t ד »r י! ■ : נ ז הרי בייטים תאות ע־נים, ז" ־ י־־ י י• מי.יתן לי אבר בי1נה ׳ אלי ההרים אפרוש בנם:ם. הן אשמע קול שרים. זעךכ אף נעים לאונים, וריח גני נרדים וכפרים לי יביאו רוח׳ות השמ:ם. שם תפוחי זהב זיציצו, י:חדו מבין ^פאים .יבריקו ׳ ופרחי־חן שטה ןציצו נצח ריח ניחוח;פיקו. שטה באיור־׳שמיש עולמים האח, מה נעים לשבת, פוליטיקין (תרומה שרק נ' משנה ה׳.) .Bon Hermann Boß קורא נעים ונחמד! נורס אסל לדבי משלש מלה זאח ומהולאתה אגיד 1b ג״ב מה לאיהי על כבה ומה הגיע אל• לנחול לי מלה אשל אין לח שם ומקום נכל כהני חנ״ך לק נדנלי מז״ל הקדושים ז״ל שם איה! מושנה . ועהה הקכח ושמע. הנה זה בשנה וחצי ענלו מעה אשל שדי המר לי מאד והנמה על• •דו לקחה מני עעלה לאשי הוא אחי המלין מוה' מ לדבי נ״ע, הוא היה לי מעוד* אוצל נחמד ונעים נענוחוח האחוה והאהנה האמהיה נפשו היחה תמיד קשורה ננששי בי באנ אה ננו לצני ובל ימי היותו לא יען> ולא יגע לחת לי לקח עונ ללמד זלועותי לחלוש ולשדד אס אדמה קדם ולשתול עליה צמחי צדק אשל לק נניח אלהים! ננוה שתולים ונסצלוח אלהינו ישלימו, ועתה אתה, איננו! עז נ אח האלן נשמה הלזו! והנה אמש לא אבמד זאת תחת לשוני נפני קהל ועדה ולא אכלה אס שסח■ להגיד נשעל נת רניס כי עלם שנה אמי ז״ל עק> לחיים האלה לוח לעת מאת אלהיס נעתחו ונינה כל אדם עזנחו ונענול זאה ערס שם למוח דרך , צדק נל הלן לפניו ולא כמות כל אדם היה מותהו, בי נקעה נסשו נחייו וחיתו היסה עליי לערס ולמשא נלאה נשוא וכלכל זנעקנות דלן זאת סלת נתיב לאפו ולא משן — נפשו! והנמל— נפשו! תסמרנה שעלות לאשי נזכרי זאת ונהעלותי עלי לוח לני הדנר הזה! ישמו שמיס על זאת! על זאת נשמו זקנים ונעלים יאחזו שעל! אולם תדע ג״ב קולא נעים ונחמד כי אצנע אלהים היא! ונשנה היה מאת אל קדוש ונורא, אולי לאת נחכמתו הנשגנה כי הוא לעונת הכללי ולעונה הפלמי! נמסנות מתהפכות נחר לו אלהיס דרבים אלת אשל נהם יפעל ויעשה חפצו הקדוש ולהראות נתן כתו ועוצם ידו. כי איה אנוש קצל ימים ודעת אשל יובל התהלל ולאמר: עליתי שמים גס ילדתי וממשנוח אלוה נקרג לני ונפשי? איה נן — תמותה אשל יזע מאימת מננהי שמים ממעל או מעמוקת משאול תחתית? מי זה הוא אשר ידע סקר אלות או תכלית שדי מי ינין? בי לולי בן מי לאה זאת או מי שמע באלה איש באחי ז״ל ואשל מנעוריו גדל על נרכי החולה והחכמה ויראת שדי; איש אשר היה *נאדר נקדש וכניר מצאה •דו נשפת הענליה, ב׳ מה נמלצו דנליו מדנש ומנפח צופים לפיה האוכל, כאשל