Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 80

- 80 -;רוץ אח1ר והנח ^נוי חבית לכל ע;ד איה צבא שאול? איננו בי <טנ אל ירכתי קבר. בצקוין לחשיעם1ד הרב׳ ע1ד יקט וק1ל :שמיע: "אשרי איש ישים מבטחו רק באל המושיע; מהיום ועד פותה עבוד ליה לכדו אחלה " ~ l TI * *I T I T W X ר T ״ r בל את.או לע$ד נאמן דוח בן מרומים סלה.״ ואחרי עבר יום פסוו יקה בדעת מיושבת וישים לפניו הרמות איטר מעפר נחצבת וז ז זז ־ ו -י V rvtY T f" V ויברך עליה פרכות ויחבקה בקיר,קבוע (נ וזה הוא הרוח_הגלם וכן הוא בפראג ידוע ר עוד דמותו *ממה ומנה כל איש ספורות ירב , ־ אך אני ברות׳ זאת לי ספרה בנשף• בערב. (* ך : ךזליום ש5עים שנה כ״נ ע״א.) q7 ןעם"׳ אגדת חז״ל נמשכת העניה Non 91. Langbank (Rach dem Deutschen des Dr. M. Vettevtö.)״ :.נ ההיכל יהמה מקרואים, ומסביב הנרות יאירו׳ ־•■ ז• T I. - .ף» T ■■ ־ לחיי כלם יאדימו, ועיניהם כברקים יזהירו׳ 1 7 •1 ־;♦ - v : t ■4 _^וז ביין ישמח כל גבר׳ וכל איטה במחל מכרכרת׳ v t וז ז ־ ז t ז וז» t < < ז ־־ וביטאון עליזים השמחה הומיה היא וסדרת. — נ) נדני׳ חז״ל: בל קנוט כמחצה על מחצה. ונמר שהוא מילדי העניים. לדעה החכם נן זאג נמצא נמק יא קנעה כוש נקרא כן לפי סהסמיים קנוע׳; ניקוד הכלי. *) השיר הזה ישודחו נל״א מהמלין המפואר הנודע לסם ולחהלה מ״ו מאיי הלו׳ לעטעייש נ“׳ נמאקן! האשכנזי המכונה נשש (1846 Jahrbuch für Israeli!«!, Wien) ואני הלנשחיו מחלצות לשונינו הקדושה, יאפלמהו אליו לאמי: הכר נא הכהונה ננך היא אשי יאחה אליו, אם לא? ויכירה ויאמר: כהונה נני היא, אן> מצאה מן נע׳:׳, ויעיד:׳ ויאשרנ׳ כ׳ בניר מצאה ידי נשפהנו הישנה , אשי כל מכנדיה הזילוס. — אך העיר אזני, כי עוד יש לתקן הרנה נהעתקה׳, ו״עצג׳ לנל אפלים עוד השיר הזה, יק אניחהו אתילמשמיח, ומעה לעח אטנוד עליו ואראהו מת לעשוי! עיי לי ולא עשיתי — ואשמע לעצמו ואעם כאשר^דנר, ומאז ופד עפה הייתי מצין! ומטהר השיר הזה, ואשיי כל נדיליו לכלול ■vs , והנני נותן לו חודה נקהל רנ על גמולו שגמלני. וכאשר ש״ם הרג י' עזריה מן האדומים נפרק *"ח משפרו מאור מינים לאמי: נאמונת זה אחי מן הפרקים אשר נגלל מה שהוקפה׳ נו דני׳ המאור הנז' עעמח• יערת הינש אשר שס נפי דודי מדוד החכם יהודה מקומ"׳. כ׳ נהיות׳ נעיר מנעונ״ה משחדל להדפיק תנורי זה , ונדמיחי עוד לימים מאין הגנה בפי הצורך, נתעצנח• אל לני, וירא אוחי הנכנד הנז' וישאל:•: מדוע אהה ככה, עניחיו וכוי. אז להנו פניו ויאמר: זו נאמת שמועה. הדשן עצם, כי שפרך זה אשר אמנם לא עמלת נו עד הנה רק ימים