Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 73

78 פכסוייס אשי על שניתם!אמר ונכרתה תנפש ח״ו. וילה זה באלן תמרח שם •ראו המאורוה ברקיע השמיש לרוב וכמעט בקין ובחורי לא •שבוהו נעצם השמיש לטהר, לא כן במקומנו אשר האדיש יעלו מן הארן ויכהו לרוב את עץ השמיש ובסרט בימי הגשמים אשל סעמיש לא •תראה הירח מתני עב הענן ואיך תדעו נץ מלא להקר? 2) טומאת מת. ידעתי כי נזהלחש עד היוש בטבילה אסר• נגעחש נמת לטהר אתכם; אבן מה בלע בטבילה בלי הזיית שליש• ושביעי, ונהי כטמא כלנו אה לא נתחטא «עפר שרפת החטאת ככתוב "ואם לא יתחטא ביוש השלישי וביוה השביעי לא יטהר"? ומה המשפע לכם במחי עכ״ום מטמאים גם הס במגע ובמשא ואס אין? ג) תפילין. אם חכמיכם הקדמונים, יהיו עגן ושאול זהיעחס אז •חמה בן טנא׳ והיעחו, העבירו התפילין מעל ראש ויד או היא מציאת חכמיכם האחרונים לפרוק עול התפילין מעל צוארם ולדרוש לאות ידך ולטטפת נין עיניך על לב ומוח מושב הבינה ותשכל נכח ולא בפועל? ואני בעניי אמרתי שסכמיכם הראשונים שמרו מצות תפילין בפועל ואעשה לי עזר כנגדי מתלמוד (ברכות וי״ו אי) ר״א הגדול (אשר לדבריכם לבני מקרא יחשב) אומר "וראו כל עמי האין כי שם הי נקרא עליך" זה תפילין שבראש, ואיך ידרוש נזה ולנו בל עמו? אן> אשיב אח אמריך ל׳ לאמי: אולי הניאו נעלי התלמוד זרה אשר לא לוה ר״א הגדול בספריהם, אולי הניחו בפיו ינר אשר לא עלה על לנו מעולם! אכן אם קדמוניכם הניחו תפילין בפועל ניוונו אז התלמוד במקומו עומד וכנים אז גס דברי המשנה (מגילה נ״ד ני) נחנה (התפילין) על מצחו או על פס •דו הרי זה דרך הקראים. — עכ*פ מן הראוי לידע מי הוא זה אפר תעביר תמלוה הזאת ובאחת זמן מן הזמנים חי האחרון הזה. ועתה הנני פיסח על שני הסעיפים, גס יקצר המצע להניא לפניך מחשבות! הפעם ני דנו, וכסל׳ מלאו שאלות . וספיקות אשר בינינו ובינכם! וטרם אחתום את שמי עוד אערוך לפניך ערכי והוא מצער, נאשר אינני לא רב ולא חובר חבר רק אחד מכנעני ישראל והיה מדי יום ביומו שקדתי מאז נעת מן העסיס לשקוד על דלת• התירה אם מעט ואם רב, וס״ל ברכני ה' בגללה נבנים ובננות בעושר ובנכסים ולא חסי לי מאימה רק תשובתך אשר עליה אקוה והיה כ• יבואו דבריך הערבים אלי ואשימם עטרה לראשי וענק לגיגיות,. גי. קאנישא ט״ו כסליו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו לפ״ק. (החשובה במחברת הנאה.) כ״ד מוקיון וטכבדך יוסף לאורי. .סכ ת ב ®Ott Henriette Wohllerner, mitgetheilt von Wolf Sbriser. שלום לך ידידי! מעשה אצבעותיך הרוני עונג וערבה לנפשי לראות ידידותך מרחפת על פני. מכתבך׳ ובהולך בחליל הליכותיך בקודש. ומה מאד דאגנו על מניעת מכתבך עד הנה׳ וביתר עלית על זכרוננו בימי החג׳ ימי חופש׳ עת סרקנו עול המסחור מצוארנו וכצסור מפח נמלטה נפשנו מעבודת היום - אז זכרנו בך ונכסוף נכספנו לשמוע משלומך הטוב ולדעת מקום מושבך מעמדך ומצכך הנוכחי. והנה בהביטי אגרתך דמיתיה כמבשרת טוב ומשמיעה ישועה — אמנם כאשר שנים או שלש דלתות בו קראנו, חיש נתקדרו קרני שמש חדותנו; ראיתי כי נפל לבך וגם רעיונות מבהילות ישופוך ראש וימררו חייך בדבר כמתיר שהן ת״ל בריאות ושלמות. והנני ממהרת להרגיע נפשך ילהכטיחך שזוגתך תדאג עבורן כנהוג, היא תכרכק כפי משאת ירח ותסכול על שכמה עול מחייתן - האהבה הנטועה כלב כל אם גם עליה תשתרר ׳ לכן היגיעה, חזק והיה לאיש ללחום נגד פגעי הזמן, 10