Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 88

— 88 — כל ה1ד כל חמדה על מוקדה נאגדו׳ חלפו גנולהימארצןי נדדו. עזם למרות אפן בם צרים ליסעלסו׳ חללו ןקרתם אף מעלו בם מעל; מול ר1כב שהרן ם בגאונם התר,לפו׳ ואת בלי מקדשו הת.עיבו לבעל י בם סבאו ישתו דם ענב ושכר׳ ויהללו ויודו אלחי הנכר.- הוי מהרפי אל שדי רודפי אן עול! אין לא יבין לבבם בל יחפוץ דעת. כי שוא זרוע גבר ימין אדם דבל׳ 1 אם מבוס עליון אן שותה'רבעת ל אין לא תהתו מתגרת יום זעם׳' כי עת, נם על ראשכם .ירעש הרעם ׳־־ - הלא רק שדי בדדו באה צרה! י מידו גם נזר וחרב מולכת;) הוא קצף על עמו הה׳ אפו חיה, על אשר לא אבו בדרכיו ללכת; בא שבר על ציון׳ אתא פעמים׳ ציון אוי! עותה, חטאה ירושלים!- תוככי ציון נקבצו גם,יהד רב חכמה וגבורה׳ יופי גם נחת■• בן שלו במן שאנן מפחד׳ אין שוד בגבולן אך שלוה פורחת; שחקו לקטב כל מגור לא ראו׳ כעל פלגי' מי נועם עצים נטעו. - (ההיוסן ינא)