Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 79

.Males H. Enkor »סי* פתח דברי (המשך). גס על דבלת פסיק המעמיס החנה המכס רני ואמל ״כל מ״ שאיננו עפי' פסוק לטעמים לא האני ולא תגמע אליו- וכן אמלו לז״ל למאי נ׳׳מ לפסוק טעמים (חגיגה וי) ופלש“׳ א״ס ב' מינין צריך אחה לפסוק הטעם סל ויעלו עולוח נאחגסחא כוי או נז״ק עעם שמפסיק הדגול ממה שאחליו ואם מין אחד הי' צלין אחה לקרותו באחד משאל הטעמים שאין מפסיקין כנין פשטא או לגיע ע״כ דיל כי אם חאמל שגי מינים צריך אתה לנתח אח יימאמליס על הדלך שאנו הולין ולהטעים מלח עולוח נאחנח וא״ח מין אמד ה" לאיי שיה" איפא פסוק הטעם של מינה עולוח אם נפשטא ועד") ויעלו עוליה וי נסו זנסיס שלמים לה׳ פליס (שמוח ע״ד) או נלניע כזה ויעלו עילות ויזנחו ונחים שלמים וגוי דאמלו (מגילה ל״נ) הקולא נלא נעימה ושונה נצא זמלה עליו הכחוב נאמל וגס אני נחתי לכס מקים לא טיניס וגוי עכ:״ה נלאה שהיו מנגנים הקליאה בימיהם כנהוג אצלינו היום וכן פ" הלא״ש (נדלים שם) ד״ה שכל פסוק טעמים כוי לנגן המקלאוח כהלכתן כוי ע״ב והוא אמת כ• ע״י הנגינות ׳נין י הקול א לחה פרוד והנדל נמאמליס וא׳א מנלעדן כמו שתלאה באלה המקלאוח אעלכה לעיניך (ש״א -י) ושמואל שכב בהיכל הי וגוי בפלש" ושמואל שכב במקומו נעזלת הלו״ם השומלים נית המקדש וכן ת"' שמואל שכב נעזלת ליואי בהיכל ה׳ אפל שסיאלון אלהים ע״כ ר״ל ושמואל שכנ חד א מילהא וני ה' סמוך עם היכל כלומל וכל אלהיס עלם יכנה בהיכל ה׳ ושמואל שכב במקומו ומאין נו ללש"׳ לפלש כן? אלא שפסוק הטעם הוא ׳ולה דלכו שאלו הי׳ הפי׳ מהכתוב כ• שמואל הי׳ שכב בהיכל ה' ה" צליך נעל הטעמים להטעים את המקלא עד*ז ונל אלהים טיס יכבה ושמואל שכב בהיכל הי וגוי דוגמא לזה וזיקת׳ עליכם מים עהוליס ועהיתס מכל עמאותיכם ומכל — נלוליכס אעהל אחכם (יח;׳ ל׳־ו) מי ■גיד על פנינו דיכו של מקיא זה אם פעל וטהלתם מחובל עם מכל טמאות כם אס לא? — אלא שהאתנח גדל בעדם ואלו ה" משפע אחד להם סלל הנגינה ה" לאו׳ להיות כך וזיקת׳ עליכם מים עהוליס ועהלהם מכל — טמא וסיכם ומכל גלוליכם אעהל אתכם ואולם על הדלך ה מקי בל אצלינופסקו ליה ג׳יכ חז״ל (קדושי; עינני) ונשגבה לא אוכל לכו•; דעתי של לב" הגדול (מי׳נ חיני פמ״ו) בפי׳ המקלא (ינע" כי) וכן פלש-׳ הכתוב כאשל הלך יגז׳ עלום ויחך היתה נמשכת עד שלש שנים וזה לחוק לכן ג.י אמר הלב המורה צדק שזה הי' נמלאה הנבואה לא במוחלט גס הלום לאיתי למבאר נודע שנלחן בהבנת לש”׳ (במדבר יי) גדל פלע שעל ראשו וגוי נקוד פתח קט; (כי ל סגיל) לפי שהוא דבוק לשער לאשו פלע של פעל עכ״ד לש"׳ ז״ל והוא מתקשה בהבנתו לפי שבאמת אין הנדל באותם שהם בני שש נקודות נין הנקמך ונין ה:פלד? כוי ופי׳ דחוק ולחוק לכל קולא דבליו עיש והיודע סוד הטעמים בלבנו יבין שדגל גדול דני נזה הפרשן הגדול לש-׳ ז״ל אשל גם דיכי נקידות הטעמים הוא ידע וכל צעדיהם יספור ליל שאלו ה" הטם פלע בנפרד לפי הכלל המונח נכלל׳ הנגינה כשיש שני ענינים במאמר אז׳ משפע האי לבא נזיק הי' צליך נעל הטעמים להניס נקיד לטעמי' כזה גדל פלע שעל ראשו ונהיות כן נעבור שאותן השמות מדרכם שישתנה נהם הסגול לקמן בנגינת אס״ן- ואך גם אז״ק כמו ו־נן שלמת את גזל (מ" א טי) להטות משפט —גבל (איכה גי) יירשו אלך (ישעי' ׳"ד) הי' לאו׳ א״כ הסגול שבמלת פלע כשיה" מוטעם בזיק להשתנית גס היא לקמן וע״כ שמלת פלע דבוק נע נין פלע של שעל והכל ענין אחד לא אאריך יוחל נ׳ ייייקימוח המלין מסלכס נגה האמת נהפילוש הצודק עיי הטעמים כמעט נשקך על פני כל המקרא וכל איש יודע שכל נבעו לו מצפוניו במדרשו r ח ז" ל ואס אמרתי אספרה נעו •אלנו יידנליס לא ׳חילם ספל. — ונפלאות ממני ולא אדע למה בדקדוק האותיות והתנועות השמות והפעלים הלחינו בעלי הלשין פיהם וידברו בספריהם הלנים לכל הצריך לענינס ובעני; הנכבד הזה ליל בהנחת הנגינה קצרו לשו; וקצת מהמה שמו יד צפה ולא דנלו מאומה . ואולי קללת ידם מתשיגה וכמו שהעיד על עצמו הלב ארקולעי ופיו ענת נו נספרו ערוגת הבשם לאמי "לא טוב אנכי מאבות׳ אשל העידו על עצמם שאין טובם נידם להשיג המיסיקא השמ״מית" אלו דבליו שם. וכמוהו דבל גם החכם נעל מקנה אבלם נסיך ספלו ,,מ׳ שיבינם (ל-ל הנגינות) לא יצטרך ס" אסל וזה אינו בנו ונגנז ממנו עד נא גואלנו" עכיד יאשר הסלם לעשות במלאכה המפוארת הלזו (כולם אנשי שם) הראשון במעלת הגאון נעל שיח יצחק הוא הסל לגלות את מסתריו ולא ענה עד היסיד בה כ׳ אין בדבריו ד׳ להטעים י*®,׳ מקרא אחד קצל. ק׳ טוב טעם ללאיב דעת דרכיו חפצתי ולא אדע כי לא ראיתיו עי