Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 77

— 77 — המד, יובילו ימי לך ׳מחד ומנות וכבית׳ אץ לחם ואין מים לא אכבדך ולא אתן לך מתנות. עוד לא חדלת ממני עמל ורעה י- מדוע תלח£ עם חלימ ימח עינים! ווד יהיר מתאבך בנוה חף מתלאה? הן נאורה רענן עוימי רימעה יתערו ולי קברים כי הייתי נקי כפים ותמימי,דרך דם ענני ראש ״מכרו? חגור חרבך על ירך! רבה צבאיך -י שפוך חמתך עלי — סוררת עיני תהו אפם כי לא תרב תפא־״תך — הלא ואת עמל יש לך לדעת אם לעמק העכור תובילני תימפילני לשחת לא ישנא שללך — כי דנית תולעת! מה יתרון לסער הולך וחוק יפוצץ סלעים אם תחת מנדלות שן בנויות לתלפיות סכה בכים ומלונה במקשה הוריד פלאים? מה יתרון לנהרות איתן ולנבכי הים מהם התפוררו צורים נהיסו אשיות אם ע־בים בתוכם עדו עד היסוד בם V הי עטה מעיל הוד ותפארה הא־־ ץ אשר מפחדו ושאתו י,־גוון חיתו יע~ אם מול דוב שכול חרק ׳מניו ושסע נדי V ׳ גם אמיץ בגמרים ח־ף נפשו למות אם תחת אביר לב יקום ננדו נער "מום עין ושרק יטוש המערכה בח־פה ובוו! ואתה עמל על תולעת יעקב פיך פערת עלי הרחבת כשאול את נפשך נקבר פתוה לבנלעני באפך תהמי — כאש לוהטת בע־ת.