Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 60

60 לקח עצם מעצמי יביע־ מבשרי, יעודד אהלי כנה;־י והאפיל הדדי — אך אס גם כאני גדול כאש אוכלה כזאת אנחם ולא אמד־ נבכי סלה: הלכת לדרכך על פי ה׳ ומעב־ לקברים יקיצו וירננו לקדאת בואך שוכני עפדים — אשרך! במישור הכינות צידה לדרך, ושכר טוב לעמלך ולפעולתך אין.עדך, עדי יבולע מות יזרח בצלצח צדקתך ובאזד החיים יאוד זוהר ג׳טמתך! — ואלה החרוזים ■חרותים על מצבת קגררתחג חולי ונוחי, בת עמי, בבכי מד וזעקה! יונתך בחמי סלע — עמה תמה הצדקה, יפת חן, רבת חיל שטף מות בזעם, לבלע אותה לא חמל על טובת טעם, ךוי אהי, הוי אחות עמדו על עין הבכות. לקבר הובלה הנאד־ת בתשבחות, עשתה כחפין כפים כבית אביה כנעוריה, ותורת חסד על לשונה בל ימי חייה, ועל מלאת ימי טהרה יעיד יום מותה, בשובה ביום כפורים לצל אל, מנת כוסה, : יי׳'־p עליה קוננו בחמורים כעני כהלך, על כי פתאום נקראת לבוא אל המלך; לב בבודה אשר השאירה בשובה לדמים, זכרה לבינה פ.ה בקין קימת לעולמים! נתן לעוובעעד.