Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 30

30 כן אנכי עמדי, אני לא אהלל אה מעשי ולא יקרא עליהם שמי, ומנין ערפל אשר שמהיחהולתי אשקיפה על יודעי נינה דורשי השפהואעה אזן למשפנום עלימי, אם ירצו פועל ידי, אז אגיל נרעדה, ואס ישפילום ויגעלוס וישימום אולי לשמצה, אז מוכן אנכי לא שפם אל ניה ננאסי, כאשר הסזינ׳ עיני כל נרשום מעני לשער ,הר המור׳. ויוחר מהווי יגל לני ננא אחד נלאע אל נין פרחי ונצני דקטון) אחד ושנים לענדס לאוהניו, או לרקמם למרקחה להריח אה ריח ניחוחם או לטעום עעם לפי חכו.... מדעה׳ היענ, כי לא קוצים וקמשוניס משיי ריח ונעדרי טעם יקטפו למעדנים, ולא נלויי החנוה ונעלוה נלות ומעולאוה ישקו מנעליהן! כי אס שושנים ואהלים, כפרים עם נרדים, קנה וקנמון ינחרו לשעשועים ולמנעמיס, ונגדי חופש או אדר היקר ׳ושדו לההכן נם. ומה ׳הרון אסר לנעליהם? כי אם ראוה עיניו! .... "ירינו נא רועים על אדות נאר מים ויקראוהו"מי מרינה', ינצו נמסנה העניים על פכים קעניס נאשר ינצו ילדים קטנים על חרשי האדמה ועל שנרי זכוכיה; ואנסנו נאים נימים נניס להינוקוה להאתעשע ולקטון> פיחינו, לדלג ולקפן ולכרכר ננל עוז, ולשמוח על ימי נעוריהם ועל חום דמם נקרנם ועל משקם לכל הענוגוה נני אדם! לא נקניאם ולא נןם, לא נשוט מוסר ולא נשוט לשון, נ׳ מה מנו •הלון נעליצוהם? ומה יוסיפו לנו בשנתם שקעים ושאננים רפי ידים חדלי שעשועים ונעדרי עונג כמונו היום? לכן קורא אני אליהם: ינא דודי לגנו, ויאכל ערי מגדיו! שמחו נא נילדוהכם, עד ישיג ה׳ אח שנו ה כס!* וכוי. ענ״ד אשר בודאי ישמח עליהם כל קורא גס אם אין מחשבותיו כמחשבותיו נענין ההוא, ויהיו לו כראי מולק נו יניע אל סדרי לב זקן שקנה סכמה למען הסכמה, לא למען כבוד מדומה, והנרכג׳ נפשו בגללו. הכ״וס פג מארנאוו נחדש אלול הכהר׳א. נפתלי קעללערי .Von Fabius Mieses מכתמים. 1) כל ימי עני רעים (Nach Heine). נאמנים פצעי האסון כאהבת אסת נעורים י אםזהךביקוןו לא 7יעזבויף ולעד עזמוךים; ההצלחה מדעה היא׳ אמונתה’נכזבה; ״ ■־* I: T T J״• T : T T V: T ז בערב היא באה ובבשרי היא עבה. 2) בתר עניא אזלא עניותא. לרע אין כל רק כמסה ר!טנה אחת ובא הדוב ופגעה או״תפיול לעזחת; וע(ציר אוצרותיו זה את זה קגעו׳ __ 3) הכילי. כילי כחייו לא יראה מלא כף נחת י ומה בצע בדנןיו ברדתו אל" עדותי׳‘