Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 96

96 לנן נהלה על העץ. או כאמרס אבשלום נדר היה. והאם מיי אינו קריש ושעירים ירקדו על! ראשו? ומי שאינו«אמין נספור׳ מעשיות להג הרנה מהבלים משימות משירים שהמיה רבי אחד שלהם אח גוף המת נעת ששיפר מעשה משפות השיר או מהצעת המעה. ומי שמה בל 1 מנהג שפל . לא יאמינו עוד באמונתו. ראו הלא תמצאו נשפר מכמש אדם שהוא מנהג ערו׳ס להעמיד צנצנת מיס ומעפמת אצל נר הדולק אסר המת . והתערב נא ולמס עם איש המוני נגד המנהג הזה אמור פי הוא מנהג שעות . אם לא על פניך יקללו - יילזיאו עליו אפיקורס. ,פי פן אוחזים המון ישראל במנהגי הבל כאלו. וגם זה דרך כסל מעמי האין אשר לא ל,.. י ספרי הקדמונים, וסכמת מה להם . לא •אנו שמוע בקול התבונה. ויקבלו הפל פאשר הוא נהוג מימים •מימה (לז) ומעשה אבותיהם בידיהם(לח) או נאשר נראה לעיניהם לעוב וישר . (הסתימה במחברת הגאה.) וכיוצא נהם ומחשב בלבו שהן אמת ודבר סכמה אבל התורה אסיתן אינו אלא מן הסכלים ומחסור׳ הדעת. ונכלל הנשים והקנונים שאין דעתן שלימה, אבל נעלי הסכמה ותמימי הדעת ידעו בידיעות ברורות. שבכל אלו הדברים שאשרה תורה אינם דברי מכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסר* הדעת. ונעשו כל דרכי האמת בגללן ומפני זה אמרה; התורה נסהזהירת על כל ההבלים, תמים תהיה עם השם אלהין. רמנ״ם הלנות ענ״ום. הראביע פי קדושים אומר זיל — וריק׳ מוח אמרו לולא שהאובות אמת ניב דרך הכשוף' לא אסרס הכתוב— ואני אומר הפן דבריהם. כי הכתוב לא אסר האמת רק השקי! והעד האלילים והפסילים. ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דברי בעלת אוב.—j ובפי משפעים אמר: .מכשיפה לא תחיה והזכיר הנקבה נ׳ היא הנמצאת בכשוף יוסי j מן הזכרים. — (לז) וההוא ההרגל והלימוד. כי האנשים נענעס אוהבים מת שהורגלו נו. ונועים אליו, עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממעוע רחיצת ראשם וגופם - והעדר ההנאות. וצוק הפרנסה. ימאסו המדינות. ולא יהנו נהנאוסס ויבחרו הענינים הרעים המורגלים על הענינים העונים שאינם מורגלים. ולא תנוס דעתו לשכינת ההיכלות ולא ללבישת המשי. ולא להתעדן נמרחן ונשמנים: כן יתחדש לאדם נדיעוח אשר הורגל נהם וגדל עליהם מן האהבה והשמורה להם ולהתיחח מזולתם. ולפי זאת הסנה ג״כ ימנע האדם מהשיג האמת וימה אל מורגליו נמו שקרה להמון בהגשמה ועניני ם רבים. כל זה מפני ההרגל הגדול על כתובים שהחישב להרגילם ולהאמין נהם יורו פשועיהם — ואמר הסכם אפלען: ההרגל עי כל דני שלעון. ישיר במכתבו. מורה חלק אי פרק ל״א. כי זה מפיתוי היצר ל שירשל אותן מעיין ומחקור על אמתח הענינים וידמה בעיניך שאתה סכם גמו<! ולא תחסר מאומה ממה שאתה צריך לו, נמו שאמר החכם. מנס עצל בעיניו משנע« משיני עעם (משלי כ״ז) ואמי המכס עיניו בראשו ר״ל שהוא משתפל נסמלת עניניו — ומנין תעוב והרע מנפשו נמה שעבר לו. ויוסיף להחזיק נעוני וישוב מן הרע. והכם’* מתעלס מכל זה כמי שהולך באפילת הלילה — ועל זה אמר והכסיל במושך הולך מו״ה חשבון הנפש ערק גי. (לס) ני כל דני שנהגו נו ישראל קודש הוא בעיניהם אף אם אין לו ראיה מן התורה והף אן■ מנהג הבל ושמות . וכן דברי ידידי החכם מאהר נדבר בעתו(כ״י מסברת יניע•«’, ונזה רבים אתנו אשר מארן נכר באו אלינו. ואחרי אשר היו נהוגים זמן רב אצל בל ישראל חתרו הסכמים למצוא עעס עליהם בחשבם ני ממי יהודה יצאו.-I מ 1