Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 89

89 Moses H. Gnßer in Lemberg. ״0® ־"־ פתח דבלי*). לאיה׳ לבים ואתקועעה אשל אמרוה אלוה לא שמיו, ללשונם גברו, 10w אלחוה דרכם בקדש לדבר חועה על המשולה, שומלי חומה המקדש אנשי ההורה , לא נאמנה לוחם אהם בנביאים ונכתןניס , ודבל' חכמים משני נשמעים כלס אהובים לכן אמרח׳ אחורה נא ואראה אולי אעלה ארוכת, ותלונה עמי אשל הם מלינים עליה שככה. מחליש לדעה היחיו אבני קדש השרופות, אשל אץ למו חליפות. מרוב ימים חלפו, לשפיהם לשפי אם וכאור נקל יעופו. ולאה חומת בה ציון העיר שחבלה, לנתי בדעות ללשונה נברה, כרס המשולה נעלתי לבית ה, עשיתי «שעד, לפאר מקום מקדש כל דרך ביתו יצעד. — ואהה מבקר אלין פי קראה׳ נא אל השה עלי מעאת יצא עתק מפין לאמר; »כבוד לאיש יריתי לי למערה, לילות חצי לשוני בלב מהקוממי המקורה" דעת איפו ׳רחמן האל כי לא כן דרכי נקדם לריב עם אדם אשל אין דעתו משכמה לדעה׳, כ׳ דעוה א׳.׳ בני אדם שונות, לכן אזין עד הבונות. גס היום לא להוכיח עליהם חרפתם באתי, לאמר: ,נבונות" כי אס להערות את מקורם ולא ’לפשו עוד נהלי איתן, ולא תדלח רגל אדם מיס נאמנים ממעין בית ה׳ יצאו, נחל אשל לא יעבר ונרפאו המיס. ואנכי סלילה ל׳ להקשיח לבי ולהאעים אזני לבלתי שמוע בקולם נהוכיחם עלי משוגתי, כי גם אמנם חתרתי מקום להשיב דגליהם אל האמת ולא יכולתי, יען מאמרים לנים מתנגדים לדעתם והקבלה יותר נאמנת אצל איש בר הלבב מאלן! השערות אשל יעלו בלב איש תעקוב מכל ואנוש הוא מ׳ ידענו. — עתה אעירה לי עדים נאמנים ידעתי כ׳ אני אצדק. אמרו (נדרים ל״ז ני) פישוק עעמים דאורייתא הוא דאמר רב איהא נר אבין אל״ס אמר לב מאי לכתיב ויקראו בשפל חורת אלהיס מפולש ושום שכל ויבינו במקרא וגוי ויקרא זה מקרא, מפורש זה תלגום , ושום שכל אלו הפסוקים, ויבינו במקרא זה פקוק עממים ואמרי לה אלו המקולס כוי מקרא קופרים ועעול קופלים וקריין ולא כחינין וכתינין ולא קליין הלמ״מ. מקרא שופלים אלן שמיס מצרים בו׳ פרש"׳ מקרא שקורץ ארן (בסגול) דלא כתב" ירד נין אליין! לרי״ש וכן נמי ארן (בקמין) דלא כתב" נ׳ אלפ״ין או ה״א שמון לא״לף כוי ועי לש״ (כתובות ש״ס בי) דייה ילחם כתיב כוי ע״ש. — הנן רואה נעינין מזה המאמר אשל גם הנגינות גם המקרא קופלים הכל כאשל לבל מיד אלהים הוא לא במקרה הזמן מן הזמנים ואסל עזרא תקופל (כמו שרצו קצת להוכיח) כי המקורה אשר בידינו מפי רועה אחד המחוקק הנאמן נתנה ותלמ״מן וכן אמרי ל" אלו המקולס וכוי. ולא נעלם ממני מה שעען ע״ז המאמר המדקדק לאי׳ ב בחבורו מקולח המקורה (הקדמה וי) מהא דלא יחפור (ב״נכ׳יא בי) שייל" לרב" האין אקליתוא״ל זכר (נקמץ) שקיל כוי ואם הנקוד ה״ שגור בפיו למה לא קרי ליה עפייי הנקודה? איו שהנקוד לא ה" אז בימיהם וכוי אלא שאין מכאן הוכחה נאמנת לדעתי, וגם מדרשות לנות יכחישו עדותו. ואן! כ׳ אנכי מצאתי לו בהשקעה ראשונה עד אמונים לדבריו בגמלא (ע״ז ל״ה) שאל ל׳ ׳הושיע אס ל׳ ישמעאל האין אחת קולא כ׳ עונים דודין מיין או דוד׳ין איל דודיין א״ל אינו כן סבלו מוכיח עליו לריח שמנין עונים לו׳ הלי כאן הוכחה מבוררת שגס נימי התלמוד לא ה" הנקוד נוהג אצלם עד אסל סתימת השיק וזה ממש כמו שהסליע ראיב אפק שגס נזה אין הכרע לדבריו לפי שאסר׳ החקירה והחמוש מצינו מאמרים רבים המתנגדים לזה הדעת אשר יותר נראה על פיתם שהם הלמימ אמרו אל תקל׳ בנין אלא נונין (׳לקונו ש״מ) אית שומר אמונים אלא שאומרים אמן (שבת ק״ע) ריל אמניס לפי שסקר נו הו״ו עפי׳ המקורה וכן כל איית שבקי ובמדרשות ומנין היו pft יודעים הקריאה נע״פ? אס תאמר מצד ההרגל בלי נקודות ועעמים אן! אני ׳וקין! ץ להפליא באלה החקר בהם אוח כהתוא דאמנים וכהא׳ דארנב" סקיד׳ כתיב (יומא ל״ח בי) מעבירם כתיב (שנת נ״ה בי) ודומיהם ואין ספק נזה שהיה הנקוד נהוג גס אז ניניהם אלא שאחר ההרגל וההתלמדות בקריאה הנכונה נעתקו לקרות גם בנתב שלא־ בנקוד < , ועעמיס (והשתא ניחא ההוא ד לא יספור דקלי זכר בקמין) ומהקריאה שלא בנקוד היסה נקבה להרבות המחלוקת בנוסחאות החלוקות עד שקמו נעלי המקורה והחזירו העערה ליושנה כפי קבלה האמסית אשר נאמנה רוסס אתס איש מעי איש עד משה רבי- ע״ה. *) לקפלי הנחן זמירות קפל כולל משפע׳ העעמים יודיע דרכי נקידתס ואופני הנחתם . 10