Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 50

לנעפס ולהסענג כל עץ על נשמי הנומהו, יען שמחה גילה ורנה נקו מקלג לננס והחחיהס גאו לוה נכאה ועצלה אשל לק הידמה תפיל, אולם לא כן ^א עם אנשים יושני אוהלים אפי לוח חיים נשנה נרה אס הקתיו גא והמונים העונים נלחובוה קריה ימעטו ונסוכם דממה ושקע יפויו, כי אז תוכל נפשם לה ה ענג נסכמה ומדע, יק אז ׳משנו ממשנוח, לק אז יוקם מלחשה על פני ים החכמה והמדע, יק אז גילה ולנה נקלנ לנס נטעו אהלס, לכן אקוה כי גם נעינין צא ילע אם אנוא נעס הזאה נמגלח קפל לפניך, למען סלו^ה, אם כנים דניי אשל נסנהי על השפה הענייה, מדוע נשכחה ונעזנה נימים אשל עניו והלכו להם, ומדוע עחה בכל אמין כח נדרשה ונלמדה . — השפה הענייה . י אנו ה יקיים שמחו מאוד נננם הנולד להם ונפשם קשויה ננפפו נחנל׳ ענוהוס אהנה עזה, כל יגיעם ועמלם לק להטינ אס נפשו היו, רכושם והונם נעיניהם כלא היו רק אם לאל ידם לשמח את לג ננס, ויקראו אה שמו יוקן ויגדל הילד וישמח גמאוד מאוד, ני נחלשו ספלה עליו, ויאמר נלנו: הן מי יאמר כי טוג לו ממני, הנה שנס אנוסי הנחמדים נדדה לק להמתיק שנה ותנומה טל עפעפי, אס אנוא לקראתם יפצחו לנה •חנקוני ינשקוני, נשמחה יחלקו עמד• את טדן> חקם, אשל נזעת אפיהם להם למנה נהיה, אס צמא הנני, יגישו ל׳ יין, ואם אלעג נמיטג לחמם ישניעוני, נננח עינם ׳שמיו אותי, ולק נפשם שוקקה למלאות סאות לנני. נחדל׳ חדלים ׳קהייוגי להויכי דין הישר אלך נו, נמנמה ומדע ׳שינו את נפשי, ומנאל מיס סייס חפרוה שלים ישנלו אם צמאוני. — והנעל הלן וגדל ועוג נם עם די וגס עם אגשים. ויהי לעם •מים לניס ציצא יושן אל אידו,השדה וירא נקנלוסם, וילך אליהם וישאל לאחיו לשלדם, אולם הנמלים האלה היו ננעלים מדעת, ורעים וחטאים צד' עד מאד, לנס פנה אל הנל ויהנלו, וינקפו גס להתעות אס לוחו ולהניא אותו נאלסום עקלקלות והמה המשוכה סדק, ויאמרו לו נ מדוע הואלס לנס נדרן החכמה והמדע הלא תדע ני מלא הוא יגיעה ועמל, גל •עי נעוריך נחדל התולה חשג למען תמלא זכלונן נדנלי חכמינו ז״ל, וגס אז נעצנו! סלד אח נני מסשנותיהס, ונזיעס אפין תאכל פלי ען הדעת. — הלא עוג לנו אנסנו ׳ושנים נצל ען ה ח ״ ם — הוא תמיד ישמח לננו ופייו נדנש מתוק לסננו, נסי משתה המה שעשוענו, וקול יננה יגיע לאזנינו, גיל וסדוה נפלו בגורלנו,ולק נרכוס עוג חלקינו, כה וכה נשו נחלקת לשונם להסעות אס לוחו, ויהי נדנים אליו יום יום ויאמן לחלקת דגליהם, ויאמצ בלבו לכה נא אנקנה נשמחה ואוי« לחניה עם הנעלים האלה, המה •היו לי שעשועים יום יום, ונדיניהס אלן, כי מה לי עוד סלק וגמלה נניס אני לשנת כל היום נחדליו,אשל שמש תשמחה כל היום לא סגיה אולה נהם, נמה ישמח לבני? נחורח! הלא חולה נושנח היא כאשל עהה שמעחי, אך «אח אדע נאמנה אס עוד נניתו אצא ואנוא, כל ימי מכאובים וכעק יהיו, כי יוקין דעס •וקין מכאוג, אחדל נא לעשוח נלכוס מיס להשקוח מהם יעל צומח ען הדעה למען עליו יגולו ו לא לן יפלו, ולק מפל• ען החיים אוכל ואז אצליח נכל דרכי לק אז שלום ♦היה לי, רק עיני ספקסני. אם שמש הצלחה נכנפיה עלי הזרח ♦ וילך אל אניו ויספל לו אס נל הקורות אוחו ויתעצג אל לנו מאד, ויקם וילך עס נעלו אל הנעלים אשל נמועצוסיהס ספן ללכת. ויאן1ל אליהם כדגלים האצה. שובו פונו בנים קוליים ענד לכיס נשנים אסם, עוד עם להעיג דרככם הלע, וגם אמנם הדין אשל אסם הולכים נו סאוה הוא לעינים וכנים דנליכס אפי אל נני דניהס, ואולם מה סועלחכם אס הגלו ימינם נהנל וליק? השמחה! הלא שמססכס כצל עוני, פלאים סליו נלי סזנלו אסליסכס, לנכס אחוז בקנן האולה ונעולון אחס מכיס נ• זוהי המדע לא יפין זהלו נלנכס ונוגה אור החכמה לא יגיה אליכם, ני מה חייכם? הלא ננהמה סחשנו, כי גם היא יק לאכול ולשתוס ולהטיב אס נפשה ססיה — ומה העשו עס שעינם כשלג ילנין נכלוס גילה וינה מקרג לננס נוגה ססענג אז נפשכם?לכן לכו נניס שמעו אלי, שונו דלתי אמה לפסוח, ואני אודיע לכם הדין אשל מלבו נו. — אולם הנעלים האלה הקשו ערפם, ויצעקו: גש הלאה! מדוע נאת אלינו? לצחק ננו! אל תוקין- דנל גנוהה גנוהה אלינו, הנה נערן קח ולן, הדא יטה אוזן לקול סובססן, והוא •שמע לקולך. — ואם צא הלן מעמנו הנה אנחנו נודיע לן הדין אשל סלך נו. — והאיש החליש, נ* הכלת פניהם ענתה נס בי ימלאו אם אשל מפיהם יצא, רפו אל gpv וינך ויאמר אליו: הן לחמי תאכל ושמלתי הלנש, יק אקוך מומס׳— הנה אלם מעשיך •היו מלי גל עמל• אשל רק עליך מעודי עד היום הזה עמלת•? אוי לנפשי כי גמלס צ*