Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 40

r. Keller. °-«°° - להט הךןךב המוזד,פכת. * לוק(ק)וח I לוק(ה)וה I עד מחי אהה מכלה ממוגן של ישראל? (?וכה נ״ו, 3'.t מה תתלונן עם.ןעקב בקצף וזעם על פגעי הזמן וקסבות החלד? תזעקףילי.ל קי בקל ר;ע בקל §עם הנך לצלע נמק. לעמל תולד? ' על מיקעף לבך אם לא עי$יךז נדי קי עמך בשלומם שלחוזיךם; ןםעתה־נבקל עת־ממך קהךסיך, ויקר מקרך כמרתולדות אךם. זה מעט בשנים חדלה קך א;חה. קנן עדן ל?£.ניךמלאכלך^ר*ן; מארמון המלכים שמשך זרחה כי מק!כוך’רוקד - ודנמרק פרץ. כגן עדן לפניך - ני לקמת פדי בכל עקר וסך" ןאין אומר הרף; דת אבותיך לא הקשב לך קרי. לא ר/עצרך ממצא מחיה וקרף, אז ראות בתוך הנן את עץ הדעת - אהה ז ליום תוכחה צךה ןסגע! לא דעת האקת, מקקור־אל נובעת ׳ קי אם דעת טוב ורע, ענג ונגעו דעת -ני מוב לאיש התרומם על רעהו בהרחיב שקיות חקרה על אחת קבע. דעת - כי rn לשמח במנת חלקהו, כי מותר האדם - רקמתןם צבע. ממרי עץ ד,ןה אכלת הפעם האשד, פתתך - ני גבהו קנות ציק -!) ") אח השיל הזה המדנל בגנוח הלוקהוש הולדח• נמולף שנח סיי׳א עת ילד המתחול פלאים ולנים חללים נפלו על פני שדהו — אשר לוגם מאחנ״יהיו — ולנים וכן שלמיה צעקו אז מרה כי לק מן הרדיפה אחל המוחלות יצא מלאן המשחית׳ ני המשחכל השתכר אל צלול נקוב. ואם אמנם כי תיל נשתנו העתים אמ'כ והמגפה נעצלה,נכ״ז שמעתי לעלת אוהני החכמים להוציא אה השיר לאור עולם, לממן יניע נו כל חולה נמחלת הלוקקו? ויראה כנרא• מוצק את כל הרעות הכרוכים נעקנו, ושג ולפא לו. עאלנאוו נחלש מנחם כתיל. ניק *) נעינינו לאינו כי ממלח הלוקהוק מנית הנשים תצא ושם מקורה,