Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 123

— 123 מעין אל חנון בל נעלמה על לבי — עדי אמות מות ישרים ומהולל נשער לשוכני אדמה. ואתה בצרור חיים מעון ניתך אבי < עוד חקוקים מוסריך היקרים ועודך חי יוסף בלב ידידיך ז תיחרזלת נכזבה. .Von E. Friedliinder, Lehrer הבל התקרה אין החומלת׳ רק הצלחה גברת ובשלת. -ץ - . t t?עסק ד־בעא אם איש שם?עמיו׳ ובעבי השיפק יתקדרו שמיו י שבש התיוךולת קרביו יופיע ׳ ה;חם אל ן!{עצב'׳ ,׳חוה אברים. עלי השלך;הבך׳ קרנך ארים׳ ושערי השלום והשלוה תגיע. מדוע תעהל אם יועם זהב? לטה גפש שוקקה ומזי רעב יעצמו 2.'!י למעמם לא יאמינו׳־' לעילם שת קציר, יבראו ימי שמחרת; איך שברם" אם;כז;ב ברח־ועם צוחרת נאנחות הךשיות לבקרים.יאזינו. אהה ליום י קוו למרפא והבה בעתה < חן־ות;מים ששון לילות נשבתה; הה! איך היית לזונה תקוה נא<מ;ה י;מי גאלתינו באו, ואן עזרנוז" אה ממרחק צמית לגזור בשרינו, בי; שלוים 3!ת לך ידך כוננה. איך ננחל, חיל ורעדה יאמזנו, פן תבגדי עוד ותוגת;לב תמותתגו; לא נחכה עוד,'פרי התקוה לחייך;שוה• המנהלים נובעים;בזיבו מימיהם ׳ ומהתהומות'נפערו מעיניותיהם ׳ נפשי שוקקה 'לרוות צמאה תקרה ׳־