Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 66

— 66 — הו/ קו עזרתה אדל v האינף שומע אנ*תןז טתננסת ומתקרקו־ה ׳־' ועוד מעט הה, אך מעט והנף טיובע לירכתי ביור שאון׳ לארץ נשיה וגזרה. "וגברי אנכי! עברי אני הנכר! 1״ואל הרי יהודה עיני בדמעה צופיות. — T , -T T I ״ - '•Ti "הן אשחק לבל פיר. אזי אלעג לעבר, -1 •.י.- 1 , י <; 1 , ־ י "אף אם ירומו הולים לתלפיות י "הן לא לבקש חיים׳ אף לאחוזת קבר ״הרחקתי נדוד ׳ הרימותי פונטי למשואות ״הה, כביר שבעתי נדודים ועיוני ״לפה זה לי חיים רוח והצלה? י אכן.על זאת, על זאת :נזיל מאד דאבוני ״אף ע ל זאת רוחי קרבי חבלה, ,בי נבכי תהומיות עתה ארד בעיוני י ־■ ך׳ , והקבר בארץ קברות אביותי לא אוכלה. הסער ע1ד יריע יחולל בזעם ועננה שהיורה כליון ואבדון הרה עיוד תוליד אש ונפדית׳ רעם אחר ועם אבן ע1ד לא :שמע זעקת צרה בי לבות החרדים :'שקוטון הפעם בחיק המצולה—האניך, נשברה. הלילה חלף, הים ישב לאיתנו התולדה תשביות, ס!ר לועו השחת הסער לא :ישמיע עוד המית רננו אף רוח צח מתחלף בהשקט ונחת ובפאתי מזרח עתה יצא מנדנו מאיר תבל ומלואה השמיש הנוצחת הה! מי זה השוכב על הח1ף שמה כמת מזוקן או מריב עמל ותלאות? ע1ד נפשו ב1, ובזוהר יעשון ונחמה עיניו נשואות למרום ההרים והנבעיות וכפיו פרושות בתודה ותפלה לרמה; - T I T! I T י T T בלי איומר ומלה אף בשפתים נעות ז