Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 31

31 — להם דני עם ילדים אשר כגילס ילכו אל הפאליקמאן וישפכו שיחם בחיקו ופעם נעיני לאיה׳ ילדה קענה, נח שמונה או השעה שנים באה אל אחד השומרים ובקול בוכה קראה אליו: אדוני! נער אסד יארוב לי בדרן לחעון> אס פסי מידו: ויקשה הפאליס נידו ויולין אוחה עד מקום חפצה. שומרים כאלה ילכו הנה והנה בכל רסונוס וסוצוס קריה למלאוס לצון כל איש עונד אזרק. מא! שבה׳ פח בעיר לאנדאן לסם דנן לא בא אל פי, כי אס מקמס קולת יאכל פה מעשיי ורם; גם מרק הנשר, אשר בארצנו היא תמיד ראשונה בין מאכלי הצהרים עוד לא עעמת׳ פה כי אולת היא בעיני הנריעאנים למלאות בענם נמים המים; אכן משתה עלי טהעע בחלב יאהבו מאד, בעה קומם ונעה לכחס למשכב ישהו ממנו ארבעה או חמשה כוסוה — אנשי הארץ הזאת המה מהירים במלאכתם, הרוצים ושוקדים על סל עבודתם בלי משך וכל חפצם יעשו נחפזון; בלכתם ברחובות העיר לא ילכו ננתח אך ימהרו לרוך כנשים מפני אויב; גס בתולים, צעירי ימים ובריא׳ נשל לא יעמדו נדרך להתבונן על בחולה ולחמוד את ישית, אן ילכו לדרכם מבלי שוס לב, אם!כר, אם כקינה, כקלישיס. אנחנו אס נאכל בשל בארצנו נקה אח המאכלת והמזלג בידינו לנתח אס מנותינו לנתחים קעניס כפי איש ואהל׳ כלונו מלאכתנו זאת נשים המאכלת על השלסן ואן שלש השנים יש א ר בידינו להביא הנההיס אל פינו! אנשי ענגלאנד נאכלס נשל יחזיקו, בכל עת אכלם בידם הימנית את המאכלס ובידה השמאלית את המזלג הראשונה תחמון לגזרים והשנית תקריב הנתח אל פה האוכל וכנה יאכלו, מנתחים ולוקחים עד התימס וכל זאת לאפר ימרו ויחפזו ללכה אל חפצם ולעבודתם — שמן, חלב או שעוה לא ידליקו פה למען האל הלילה, אכן רוח בוער (Gas) ישים תעופה לאור בוקר והרוח הזח ילך בצנולות, הפרושות על פני כל העיר, כקולי עכביש, אל קני המנורה אשל בכל ניס והיה לעת ׳נעו צללי ערב יקה משרת הניח קנה גפלית דולק ויתנהו אל פיות קני המנורה והנה אורן ולמען ידעו בוראי הרוח כמה נשלך בכל ניס ובכל ומדור בשנה אחת או במועד קצוב עשו לחם כלי מודד הלוח, קולס מצב ארצה וראשו מגיע עי גג הנחים ותחתיו כמעשה אופן לנוע הנה והנח נשוקים ורחובות. אכן עד חיום נעלם ממני על מה העבע בנין הכלי, ואין על ידו הודע מדת לוח הנשלף. נין גמולים וערל׳ בשר לא נקלה היא לבקר בארך הזאת, ואן נשמע׳ אותם מדברים אמרתי ׳ הקול קול יעקב . בבית משפע אחד, גילדהאלל הייתי לראות אח הנודע בכל תפוצות ישראל, דאפ״יי קאלאמאנק אשר הלימה אוחו המלכה לראש פקידי העיר, לאלי מאיאר , ויהי כראותי אוחו,יושב על כסא המשפע; ומשרתיו, עושי רצונו עומדים ניראה ורעי מימינו ומשמאלו; ונשמע׳ אוקו מגיד משפט וצדק אל כל האנשים, אשר להם ריב ומצה נשפה צחה ונעימה, מבלי הכר פני שוע ודל, עברו על פני דמיוני הימים אשר ישב המלך שלמה על כסא ממלכתו ואמרתי בלבי, עוד לא אלמן ישראל, עוד לא קר שנע המשפע מיהודה . המון קרית לאנדאן ושאון המולח העוברים והשנים, דהרות הקוקים וקול אופני המרכבות ותענלות, מהומת הקונים והמוכרים במקומות הממכר לא תוכל עע׳ לחרות על קפר כתבניתם,אמנם הלא היית נעיר פעקע, נעח •מאקפו שם כנעני אלך מכל מנותיו, בכה תהום העיר לאנדאן יום יום, אן ממחלת השנת ישתוק הקער, דממת ושקע יניסו על פני כל העיר, כ׳ גם בחי המשחה סגורים וגם אגרת לא סלקח אל בית המשלח. לפני ימים אחדים הייתי בארמון הנקרא קריקעאלל־פאללאסע יען כי חומות הננין וגגו בנויות מזכוכית לבנה; מימי לא ראיתי בנין נפלא כזה; זת כמשלש שנים הניאו הנה מארבע כנפות התבל מאשר עשה כל אמן במלאכת מחשבת, ממבחר פרי אדמה ממיטב כל אשל ימצא במים וביבשה, למען תודע חכמת עם ועם כשלון וחליצות חושבי מדינה ומדינה, הן שמלאכת ממשנת, הן בכל מלאכה בבית ובשדה; ואןז כי דברים רבים נלקחו מן הניח הן עוד יש שה ד׳ והוחל להשביע עץ הצופה, גס אס חדש ימים יתהלך בלהכות הארמון; אנה׳ לא יכלתי להתמהמה שם לק יום אחד, מנקר עד ערב, ומאשר ראיתי כי רבו היבריס יקל׳ העלן חשתי ולא התמהמהתי ודלגת׳ מחדל אל חדל נחפזה לבל תאלצני הלילה לעזוב את המקום בעלם עברתי כלו; ובכל זאת לא הייתי בכל פגות הארמון הנפלא הזה ולא לאיתי אחד מאלף מן הדברים הנכבדים אשל הובאו שמה מכל קצו׳ ארן נושנה■ «ספל האנשים הגלים בעיר לאניאן יעלה לשלשיס מאות אלף, מלבד עוברים ושבים והנסים תנת על כי לא מצא מלכם סן בעיניהם או דברו דבר אשל לא כדת ולהם משפע מוח. אס תלן נחוצות העיר בלילה זוהר המלונות יגיד לן, כי עוד לא