Kokhve Yitsḥaḳ · 1860-01-01 · 25 (1860) · p. Seite 25

— 25 — בכנפי קרניה.עלי מכל מרחפת בל יחי יתענג', כל נפש משמחת׳ דמיתיך ז$כי, דמיתיך לשמש׳ זורח על אהלינו בי־ופיחיוהר׳ ואת פריךתך מנו'לחשך ואמש יסדירו כלי יופי, יחשיבו כל מחר. ־11 י T ־ < T כי בלעדי היולך- קח, מי זה ישטמנוv מי,יאציל עלינו היוד ברק'קךמם'׳>■ מי יורנו ייושר, כל טוב.יע'ניקנחי מי יאיר דרך ויהי לנו לעינים ׳>' - אכן בחסד אל;כיון לבי בטוח כשמש בבא בקר נרוץ איולח שמה, מדממת דושכת ל?ל קריון כל יוה ׳ יתעטפו שמחה בכד אור זולה. כן אקוד! כי בימים לא כבירים כמיאז מעל מחופף על משכן כביוךך, היודך!ראה, יזהר כאיור ספירים,;שוב בגילה עימך באור פניך! כחפץ בנך המבקש בעוז אהבה ׳ לראותך שטח, בשובך לביתך צולח. .«Ster י5* ״Mseü0׳^ זאת הפעם. זאת הפעם עצם מעצמי וכו' (בראשית ב׳ כ״ד) בל המפרשים האר בו למעניתס נענין זאת הפעם, ולא השקיטו צמאון דורשי הפשוט, ולא הרוו נפש צחה צמא לאמת ולשולחם לא השיבו דבר על אפניו י והנני ד׳ בדבר הדש קרוב לאמת — ושמע הקורא! כידוע בהח. התאוה תאות המין להנער משינתה׳ ובהחל רוח האהבה לפעום ב,ב הנער רך השנים היוצא מגבול הילדות, אז דרכו של איש לכבוש, ודרך גבר בעלמה לסול במסלולה ולבקש ארחותיה׳ ובם עי מ ת הלב תפקנחה עיניו לראות בבנות הארץ לבקש ולמצוא בת זוגו. די מחסורו אשר יחסר לו׳ ומצא אשה מצא טוב. אולם אנחנו׳ בראותינו מחוז חפצינו ממול נגע לבבינוי עומדת מהודרת ועטויה במעטה תהלת היופי וטוקשרת ככלה תאוה לעינים לצוד לבבות בחרמה ועינים במכמרתה, ובראותיני עוד דדך כל הארץ י גבר יסובב נקבה, ומדי יום ביומו מתחתנים