Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 33

•פיאל נכון ול־סד הבל פיהם פל חינוקוח ביה יבם אפל בו.העולם מהקיים פלא יפצה הבל ורעיה רוח כשהלימוד אינו «סודי כהלכחו, ותסדר הנכון הוא ללמדם חחלה מקרא מס חיבור שירום המלוח מן נלאשיה עד לעיני כל ישראל לא כדין המלמדים שבדורינו גארצוח אילו שלומדים מם הנער בכל שבוע כמה פשוקים מן הנןדרא שקורין נאוחו מנועי יאח״כ בשבוע שאחריה לומד עם הנעל נסדרא אחרח והכל שירוש המלוח לנד בלא חיבור ואם כן וודאי לא קלב זח אל זה והיה כלא היה כל מה שלמד חון שנה זו, ולא וו שאינו יודע לחבר שום מנין אלא אפילו שירום המלוח שלמד אינו מנין כ• כבל נשכח זכרו מנגד עיניו כשאינו יודע מה הוא על כן אין טוב נ׳ אס ללמדו כל החומש חמידין כסדרן עם הננח מינור העניניס ואז גם כ׳ יזקין לא ׳שור ממנו וילמד מחוכו ידיעה מציאה ה' כדי שחהיה יראהו על שניו וידע מצוח הי. ואחל שכבר למד כל המקרא ויבין נמצוח הי אז יש ללמדו משניוח חמלה אוחן שנוהגים בדורוח הללו ואחריהם גס ממסכח קדשים וטומאה וטהרה שאינם הכרחיים כל כן אל הנער שיגדל וימלא כריסו החלה מן המצוח שהם נוהגים בכל יום או לזמנים ידועים. ואחלי אשר הודיע אוחו כל זה אז יכול ללמדו גם הלמוד ואם אינו נר הכי הוא ילמדו במקום זה העשרים וארבע ששרים - ובכל יום ויום ידריכו בדברי מוסל וביראה ה׳ כל היום, לא במו שעושין המלמדים נדורוח הללו כי כולם אינן מקשידין כי אם על קבלה שכלם ואינו חושש כ׳ אס להשלים עמו חקו דבל יום ביומו שעה אחת ביום ואינו חושש ללמדו לא «לאח שמים ולא מוסל ולא דרן ארן על כן רוב הנערים נצאחס לחשש׳ לגיחס הבקע האין לקולם אשל לא ישיאו שני זקן ניניהם אין משוא שנים רק בעגלים ילקדון נלחונוח קדה בלא חלנוח ובלא ירן אלן על בן נמשה ההרגל נקצחס טבע וגם כי יגדלו יהיו שלבים וסלונים בועטים נמוריהס ושני זקנים לא נהירו בי לא למי זה מרבו מנעוריו בי לנו לא הקשיד כי אס על שבלו וזה בינינו מכה בלחי סלה אשר לא ירגישו בה רוב המונינו המה ראו כן חמהו למה נמלא זה בנערי ישראל יוחל מנכל האומוח והאמה חוא שנששע רנם כל זה מצורן> אל מה שרוב האבוח בל אחד משנק מנוער בנו וחושן שנטו לש׳ פחיא סומן על מלמדו, והמלמד אינו מקשיי על החכליח האמיח׳ כל עיקר. ואדרבה הם מטעים גם אח אנוחס על ידי החמשה שבשניהם משבחים ואומרים הנער הזח גדול בחורה יהיה כדי שישכור אוחו למלמד וכשהנעל ראוי ללמוד הלכה הוא אומר לו שהוא ראוי ללמוד חיספוח ורוצה לעייל שילא בקופא ימחטא וגס האב ניחא ליה שאומר כן ומקשן Bereitwilligkeit unterzogen wir uns der Ausnahme desselben und können wir dessen Beherzigung der jüdischen Gegenwart nicht warm und eindringlich genug empfehlen. Dieser als Talmudist wie als Kabbalist hochberühmte strengörthodore Rabbi hält hier vor dritthalb bundert Jahren schon seinen Zeitgenossen ein Sündenregister und Rügenverzeichniß vor Augen, daeben dem heutigen Judenthume als treuer Warnungsspiegel zu dienen geeignet. Man sehe mit welch ätzender Schärfe er gegen die leider allenthalben noch heute vorwaltenden Mißbräuche beim Jugenduntenichte, beim Talmudüudium, beim synagogalen Gottesdienste, bei Besetzung d,r Gemeind׳- ämter, gegen Neid, Scheelsucht, Beeläumdung, Schisma und Zwischenträgerei loSzieht; mit welch scharfgewetzter doppelschneidtger Waffe er gegen das Ableiern korrupter Piuiim und Jozeroth mit aller Macht ankämpst, und — man wird den Gehalt jener unberufenen, gewaltsam zu einer hervorthuenden Rolle maulmachend stch drängenden Ignoranz, die in derartigen Beziehungen als Berfechterin alles Heiles im Judenthume stch aufwerfen zu wollen nicht entblödet, nach ibrem wahren Werthe zu würdigen wissen. Gewähr-- wänner. wie dieser durch Wissen, Frömmigkeit und Ruhm autoristrte Rabbi machen Tausende von den gegenwärtigen sogenannten frömmelnden Orthodoren die Waffen strecken. Stern. S