Kokhve Yitsḥaḳ · 1858-01-01 · 24 (1858) · p. Seite 7

Philologisches von 3. 3. Pollak, Lkerrakkiner in Trekitsch. הנדלות מלות נרדפות! אין לא, כיל« 2-^n׳, sv׳,°k>» H2 אין מורה על שלילה היוה דגל מה בזמן ההוא במו אין נפשי אל המס ה!ה (ירמיה ט״ו) והפנו מלח יש: היש פה איש ואמרה אין (שופטים ל) ובהוספת מ״ם המשקל יעשה ממנו שם מקלה או הואר המורה על השלילוח נל״א ניבטת, מאין כמון ל ירמיה '׳, ניבטת נליינט דיל, ולפעמים יהונל אל שם המקלה ונעשה משניהם הואר: ולאין אונים עצמה ירבה ישעיה מ', דעם אהנמעכעיגען, ונעבור התמנו המיד אל השם יחובר גם עם בנוי הגון: איננו, אינן; לא יורה על שלילה הויה או פעולה מה בזמן העבר או ההוה כמו!ה העם לא היה ישעיה כ״ג, לא אכלתי באוני ממנו דבלים כ״ו, שניהם מוייס על העבר ויאמר לא ידעהי ברא׳ ל ר״ל ’איני יודע, לא חפצה׳ לקמהה דגלים כ״ה ר״ל אינני חתן שניהם הוה כהוראת העבר לפעמים נל״ע כנודע, ונבוא מלה לא מהובלת עם עתיד הוראתה שלילת מוחלטת שלא יהיה או לא יעשה דני מה בזמן העתיד כמו לא הקוס ולא תהיה ישעיה ז' עיין מ1ה כ״י מחברה נ״ג, וגם הוא ישמן לפעמים נמקן> אל שם עצם או מקלה לעשות משניהם שם תואר אחד המולה על השפן ממה שיורה עליו שם העצם או התואר לנד כמו לא עם דברים ל״ב הושעת •לוע לא — עז איוב כ״ו, ולפעמים ע״ד זה למאמר שלם שאחריו לעשות מכולו שם מואר שולל נמו גידי לא אוכל קום אינה אי. אל, אשר אותיות לא רק מהופכות נו דומה אליו נכלל בהוראת השלילה כמו כנש כשב, שמלה שלמה הדומים בהוראתם, אבל נכ״ז הבדל רב ניניהם, כי אל לא יורה על שלילת פעולת בזמן העבר וההוה רק מל שלילה בזמן העתיד, ונזה ג״כ לא יורה על שלילה ודאית ומוחלטת כ״א על שלילה מקופקת, ודומה נזה למלת אולי שהוא משרשו ומורה ג"כ על הקפק, וע״נ יורה לרוב על הבקשה, יען כ׳ המבקש דבר מזולתו יפון ויסתפק אס ימלא הנשאל אח מבוקשו אי לא, כמו אל נא אחי תרעו נ י א' ׳"ע, אל נא חחי נמת במדבר ׳"ב ובחהלים הרבה, ונמשן מזה כי אן> ששני אלת ר״ל אל ולא יבואו הרנה פעמים להזהיר על העתיד לבלתי עשות פעולה מה, יש בכ״ז הנדל רב ניניהם, כי האזהרות שני מינים הא' אזהרת האדון אל ענדו, והמושל השליט אל עמו, ויען כי בידי אלת הנח והממשלה להנקס מעוברי רצונם, המון לנס ובטוח כי המוזהרים מהם ישמעו לקולם לבלתי עפות מה שמוזהרים עליו, מדאגה מדבר פן יוכו טל פשעם ומרים כי מי יוכל לדין עם שתקיף ממנו, וע״נ תבוא אזהרת שנים אלה בל' לא המורה על שלילה ודאית כ״ש נדת• פיס אשר לא תבוא ושתי אסתר א׳ ושלמה אמר לשמעי מ״א נ׳ ולא חוא משם אנה ואנה. והב׳ היא אזהרת החכם את שומעיו לבלתי עשוח שעולת מה אשר לא תיעב בעיניו נר׳פ׳ משפט שכלו וחכמתו, כי הוא לא נחיל ולא נכס, כ׳ אם בחכמתו לוקח נפשות 5י3־\ שומעיו, ורק אז יעשג מה שיצום ויחדלו מעשות את אשר הזהיר עליהם אם ינחנו תחלה ייראו בעיני שכלם כי כל ישעו וחפצו רק לשחר עונתם ואשרם. גם אתה קורא נעים! ני הבחון אח לבן הלא תראה, כי כאשר יוני החכם אתן קשוח נדבר האדון לעבדו לא תאנה ולא תשמע לקולו, כי אין אדם שליט נריח רעהו ורצונו תחפשי לכבשו תחת ’יו. ותהי להפן, כי כאשר יענה אותן להטות לבב בחזקת לשמוע בקולו, כן תחפון יותר להיות חפשי כדרור ללכת בשרירות לבן ולעשות מת שחרצה, אשר ע״כ אמרו ז״ל גיול המצות ועושה מאינו מצוה ועושה, כי לזה יקל רצונו הספשי אח מעשהו, ולזה 'כבידהו האונת וההכרח, ורק כאשר ידבר החכם אתך רכות לאמר ד״מ: פקח נא ט׳ נין בני וראה, כי למען היטינן עתה או באחריתך ׳עצחין לעשות כזה או לחדול מנו, אז נשמחה וטוב לב תשמע לעצתו, וע״כ תבוא אזהרת הסכם רק בל׳ אל המורה על הבקשה והשלילה המקופקת, כי מלבד שיפון עוד החכם אם ישמעו שומעיו לעצתו ירצה עוד להראותם ב׳ אזהרתו זאת כעין בקשה מהם להיטיב גם אחו, כי אס' יחכם להיטיב ירכם ישמח לני גס הוא. מכל האמור עד הנה נמשך מעצמו מדוע נאות רוב האזהרות בתורה בל׳ לא המורה על השלילה המוחלטת כאדון לעבדו אשר יירא מפניו יען כי ה“’ת הוא המצות שם, ואחרי כי הוא שליט בגבורתו על כל יצוריו ונסנו ׳עבדיו אשר ייחינו וכל עחותינו נידו, הלא נירא מפניו אחרי הודענו כי כל הממרה פיו יוכל להענש בננונש גופני על ארן תחתית או בעונש רוחני בעולם הנצחי, ורק אזהרות מעטות נא נל' א ל נמלות השמעיות כפקח: אל תאכלו ממנו נא ונו׳ שמות <״נ ט' ובשבת אל '{א איש ממקומו שם ט״ז כ״ט, ונע״ז אל תפנו אל האלילים ויקרא ׳"ט ד', וזח מטעם