Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 71

הזה ’אות להם ע״פ ממתיו ית' לשלם לאיש שרי מעלליו «דה כנגד »דה. ולפי שהצדיקים נורהיס מכל שאלה כבוד יקר השארה בעו״הז לק ייזנשאו בכסר הגדולה נעו״הב וזהו ניאור המקרא הנ״ל. מלח למעלה מושכה אחרה עמה — למען חורה שה על הקנה הגורמה וכמו ויתענר ה׳ ני למענכם (דניים ג׳ כ״ו') ומלת משאול היא המקור משרש שאל שהוראתו חפץ ונקשה והמ' היא לשלילה והרחקה. יד) רומז כל מאמר אמר רני יוחנן כל_מקום שאמה מוצא גדולתו של הקנ״ה וכוי גס נארחי דנרי ר"׳ ע״ד דרוש כאלו וכוץ לנו ר״י אין לך מקום ודרך למצוא ולהשיג גדולתו של הקניה (כנוי להורה שהיא גדולת היוצר וחמדת אוצרו) שם , (בעו״הבו דק אם אתה מוצא ומשיג ענותנוהו פה בעו״הז וכמו שאמרו חז״ל כל המתייהר תלמודו משתכח ממנו וכפי מה ששי‘ השמן רוקח הנ״ל. טו) רמזתי נזה ג״כ על נקיאות הצדיק הנקפד או״ח ומג״א. ענות צדק, על עוג ׳זכר שם אאמ״ו הרג המא״הג החכם המפורקם ומגיד מישרים מו״ה שלמה פריעד זצ״ל שהי' אנ״ד נקהל עדתו ק״ק הרערויא, ונאחריח ימיו אוה ה׳ למושג לו ק״ק לונדעננורג, כנוד מנוחתו נאדמת קדש נעיר וויען המטטירה, שם נשלה עטרת ראשי, ננל ציך תפארתי נין ששוני עמוני חול — ואמרח׳ אכנדנו אחרי מוחו. ואציגה לפניך, קורא נעים! אחד מפניני משך חכמתו אשר האיר עינינו להנין מאמרי חז״ל והצדיק ענות רנינו הקדוש ז״ל, שממנו קשרו (נכחונוח ם' הנושא) נשעה פטירתו אמר אל חקפדוני בעיירות, קנוי מינה משום טרחא הוא דקאמר, כיון דקחזו דקקפדי נכרכים וקאתו כ״ע, שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר. וכל הרואה ישתומם הלא אמרו (קוטה פ״ע מט"ו) משמח רני נעלה ענוה? ועיין בחידושי אגדות למהר״שא ז״ל, וביאר אא״מו בלשון חכמה, כבוד ויקר הנחיל רני לעצמו ביום אחרון למען דעת ענות נפשו — דכנר נודעו נ' הפירושים נפקוק משני הרעה נאקן> הצדיק, הא' קודם הרעת למען לא תדאב נפש הצדיק, והב' מפני הרעה העתידה לבוא ח״ו לכפר על עון העדה, והנה אם נדרוש ונחקור על ההבדל נין הקנוח האלה, הלא •פרד לשנים, הא' בבחינת הצדיק עצמו, אס הוא נאק!) לטובתו שלא יראה ברעה, אין כל צדיק זוכה לזאת, ורק הקדוש הנבחר יקריב ה' אליו נקתר עליון בטרם בוא הרעה, והבי בבחינת המקפד והאבל — ונהפוך הוא, נהאקף הצדיק לטובתנו ונחנורתו נרפא לנו, אז ראוי לעשות עליו משפד ואבל גדול — לא כן אם לעונת עצמו נאקן> הצדיק, אן< שהוא המיוהד בקדושי עליון וראוי לנו להתאבל עליו מפני גודל צדקתו, אך אין השכל מחייב אותנו לעשות לו יקר תפארת וגדולת כבוד נהקפדו, כי לא תוחב לרו עונה בפטירתו, ולשי האמור יאירו לנו דבר׳ רז" ל באמדס ם״מ משוס יקרא — וקורא אני על יבינו הקדוש, במקום שאתה מוצא גדולתו (בשעת פטירתו שאמר אל תחשדוני בעיירות) שם אחה מוצא ענותנותו, בזה הודיע לכל שפלות רוחו שלא החזיק עצמו לצדיק נבחר הראשן- שלא יראה ברעה, כ״א לצדיק בינוני הראשן- לכפרה, ולכן יאות לו יקר גדול נהשפדו, וכאמור. עכ״ל, ודברי פי חכם. נאום בנו המחונן עפרות קדשו. מאלף פדיעד. בפשע שפתים מוקש רע. Von Hermann Aoß. המכתם הרביעי «מכתמי בשפר כ״י מחברת כ״ב "אל משורר אליל" איננו פרי מחשבות׳ רק מילדי העברים אשר הוליד אחי היקר מו״ה מרדכי נאק נא ונתן לי זאת כאשר היינו עוד יחדיו נעיר המעעירה — וכמקמרוח נעיעיס_היה בלבי ימים רבים למשמרת, ואמרתי בלבני: מתי תבוא העת ואפיק דברים כאלה נישיראל והיה בלבי כאש בוערת כי יקרו בעיני מאוד מאוד. ובהגיע חור ועת דודים ללשוננו הקדושה וכוכבים נראו על הארך המאירים כאורים גדולים, אמרח׳: עתה אראה זאת לכל עדת בני ישראל ולא יכוקה עוד יקרו בחשך, ואס גם אחסום שמי תחתיו, מה בזאת? הלא מבען אס אחת יצאנו. אולם סלילה לי מעשות גם הדבר הזה לשכין נאהלי עולה, רק אקים דברי תורתנו הקדושה : השב תשיבם לאחיך. ואלהיס לא יחשוב לי זאת לעון ולחטאת!