Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 48

48 פרחי זכח־ן. להוי הנשים, עערח צני' נאדרה נכח החכמה והדעח, אשת חיל צ נ י׳ מארקשע״ן, לתשונח יום מוסה השיעי לירח שנש, נפשה סחענג במחזה שדי. להאמן הנכנד, הנגיד המפואר, פאר עיסו, גנייאחיו, נשוא פנים נ״ה שמעון יהודה, ראש קהל עדה ישורון שערער, נרו הרס — הונל ם• מאח עניו המשסחוה מול כנויו. Von Jakob Fischer, öffentlichem Lehrer. במה־יאריכו ימי דדי בן האדמה כי עיוד חייה :דדה אחר עת חליפתו - במה תרו חייו נם אז בל נרה אם בין■ נבעת קכוים גחצבה מעונתו - במה;קים ביתו עד אחרית הימים כי' לא :פול ולא;מוט לעולמי עולמים ז לא כסף וזהב. לא כל שפעת אצרות. אישר כלמיו:חדו כמוץ עובר;עופו - לא הם;כינו ימם אנוש יובל לקבריות. במצולת הדמיה :תמו דסופו " לעת קין חיי ארם ממנו יפדרו, י’־’ ,.ה | - דד v יי* . ...... .. ", בנירו רקניניו אחריו הא :רדו - י -י' אולם קרני הציקה והדעת על עמודי מוסדי עולם הם מכוננים ׳ רק ממעינם שארית נצח רבעת, יק מהמה;ציצו נקעי געמנים. מי על איני בינה אהל ח;יו בנה, שם תפארת ותהלת עד לו קניי נם את צבי תפארה אשה נקברה על נפי מריומי התכונה עליה עלית, על אדרה נתיבת ודין נוסיה ממעמקי נהר החכמה למדי דלית׳ זכריון היותן הדחק בעט ברזל ועפרת, אף כי כבר נסעת לארץ הנבחרת. עור רוחן הרמה ענג רב?טסת בספרים כתבת לבנין הנאהבים,