Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 17

17 הספד ואבל מר על אא״ז הרב המנוח מרה מרדכי עטטינגער ז״ל. Von Samuel ffittinjcr. כבוד ש״ב ח״ד ידיד נפש• נצמד בקילוס לבני ה״ה האנלן המשכיל היקל החליף «' שלמה קליצקר נ"׳ נק״ק נאלנזוב. אל נא, יאשימני ידידי יקילי אשל ממגמי אס ידי לסלוח בעט קופל מהיל אליך, ועד כה כף לפי שממי והמשיסי זה ימים כנילים באין איחר ודבלים לשאול על אודהן ואודוס ביסך, ולהודיע על אודוסי כאשל הקכן הסכנת’ חל' אז._וכאשל הנעמה׳ נאמנה אליך מאז. עה נקעתי דלן קהלסכם. וה״ה׳ ממה קילתך, ושפהוסינו נופה צוף לקס טוב הלעיפו. כ׳ סלילה לא נמלד ובמעל. ונליעל 'ליקבי עשיס׳ זאס. כי הישכח בן יקיל חננו אלהים נעוהל לבב ובלגש קודש. הול׳ ו 1!נחמדים. העמוס עלי נלכיהם מנעוליו? הישכמ איש לעיסו חמסו נצמדה נקלנו נלסוקוה להבה? נס אלה חשכחנה. ואנכי לא אשכח אח ידידי כל עודו לומי נקלני. אכן 'ייי״הלעים אשל חלפו ענלו עלי לאשי המה היו נעוכל׳, לא נסננ< לבצע זממי הטוב לסלוח עטי אליך כאשל למדה ידי למשוך בעט קופל מהיל ולשוני לדנל צחוח אליך. 5י קשה יום ושבע לוגז הנני ק ודל ושמוה אלן החח יד ה' אשל היסה ני ונפשי שכולה ייני כוס חמתו אשל שהיה׳ ומציס׳ שמליה נימים אלה. לא אקונן עלי הון ועושל אכלחי, כי אם עלי הולד עדי׳ מעלי ונלקח עעלת לאשי לאש שלשלת משפחה׳ הוא ליוני אני זקני מולי ולבי הלב הגדול המנוח ז״ל אשל נאסף מנו בחטאינו. משה עלה ליייוס ומלדכי יצא לפני המלך. מלכו של עולם יום א' תשעה עשל לילח סיון. המוח י ללח ידו וישדד מצאתנו את חקות לבנו וצבי עדינו. כבואי מקהלתכס אל ביתי נאוה < קילש. יום נ' עשלים לילח סיון. וקול השמועה עלה באזני בי נשנה האלון וכי הולמת ייעטלה. ונעדל א״ז תיקל חיל ולעדה אחזתני. לני עלי מאוד דו׳ ונפשי לעפל שסהו העצנון העז העצול נקלני הוביש מקול דמעות׳. מעיני ישועת אשל בעוז שטפם ומלוצתם ’לעופו אח אבן מעמסה מלב נקשת למען ישאף דוח ולוח לו. לבי היה כאבן ונח עיני יחוש׳ כאשל באלה׳ דבלי הנביא ילמיהו. מי יהן לאשי מים. ועיני מקול דמעה. ואבכה ’י«ס ולילה על חללי בה עמי. גם ״אמל מנליגיס׳ עלי יגון. עלי לבי דו׳ — דהנל. ילאה אם יש לאדם איזה צעל ר״ל. אז ע"׳ הבכי נח לו מיגונו ותנה כשאדם נעשה חולה ייייעל עלי עלש דד ומה על מעתו כדלך כל האלך אין הצעל גדול כ״כ. אך כשמת "חאום אז׳ הצעל לב וגדול היגון. ונמק לב המצעדים עליו כיון שהוא כמו חלל. והנה מה שמצינו בספלים ונדנלי המחקלים שמסמח_לונ הצעל נקחס מקול הדמע. אך ע"’ הספדים •וכל לעולל הדמע והבכי. גם מציב גובי שלה אמנו מתה פתאום ולא היה! אכדהם אבינו יכול לנכות מחמת גודל הצעד. נפלט על אשתו כגופו. שהצעד נוגע י אליו ניוחל. כי כל מת שהצעד נוגע אליו ניותל. ניותל נסתם מקול הדמע. עי״ז הילרך מתחילה להספידה ולספל בשבחה עי״ז בא לו החעודלות לנכות. וזהו שלמז י«לת ולבכותה שלא הי' א״א יכול לנכות הלנה לק ע״י הקפדה. ולדעתי זהו ייאמל הכתוב נבא אנדהס לספוד לשלה ועי״ז, ולבכותה ועד״ז מצינו: קראו למקוננו' ’לחייש אני אין נ׳ כס לנכות — מחמת גודל הצעל — לק נמקתליס חנכת נפשי. f ישנה נראה באיש אשר לא יוכל לנכות מחמת גודל הצעל. אזי לנו מאוד עליו דו׳ : ייעשו נאנסת. ודלכו להתאנח מחמת מלילות לנו. וז״שה ואמל על מה אחה נאנח. יאיילת אליהם. על השמועה כי נאה ונמק כל לב מלבכות ואני איני יכול לנכות ע״ב אי' נאנח מלוב לערי זהו דבלי הנביא מנליגית׳ עלי יגון עלי לבי דו׳ מחמת שלא אובל יככות מלוב צעל. זהו מי יתן לאשי מיס. ועיני מקול דמעה שאוכל לנכות ולהפיג! עי' על חללי בת עמי ועד״ז נוכל לבאל הש' וידום אהלן. וכל העם יבנו את השליפה. י־’ הוא לא ■היה יבול לנכות מחמת מרירות לנו כמו שזכרנו. כ׳ הצעל היה נוגע אליי יותר מכל העם. כן אנכי עמדי. והנה אף כי היום מרי שיחי. ידי כבדה על איחח׳ יכל עשתונות׳ נבהלו נדהמו. וייעשו אמות סעיפי כי גדול ביס שבלי ונשוא מלי "’חי לא אוכל. ואיככה אוכל היום להעלוח על שפתי פי את פרי מחשבות׳, הנעות לשוכב בלב ים. ויהמו על• גליו וכל משנליו עלי עברו. אך יען שמתי לגול עבר פני ”אחל ח״זל בל הבוכה ומתאבל על אדם נשל. מוסלין לו על כל עונותיו. וכל המתעצל <:&י1 של איס כשל ראוי לקברו בחייו. נפרע על אני זקני הלב אדוני מור• ורבי