Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 15

15 כפה מכם׳ אנ׳שי דעה ושכל, ישם רב אוו, התנכלו נכל שניות׳ חדיצז׳ תקן כיל דברי־קדם לא הישר׳ לק החדיש אהבו ולכד א5ת1.;קחו ויקרבו לראות ׳ כי אין כהם שה;קרם כפה מכם ׳ הסך חטא זה חטאו ולמען מיטכילים להם יקראו בל־שקר על־כנו השאר ישאירו.■ בנתיב .קדמוניהם תמיר.יהלכו וישגיאיותימיו בימינם .יתמיוכו; ■ י כי עם־הארץ אז אותם ייוקירו ישקר עליכן נדל ׳ רעש תקף; עליכן תפוג תיורה, טריוב הנקף ואן אליה עיור מקיום תיוכנו? אולי לכם מלי חדיות ופלאי; אכן כן הוא! אב כל־מישנה ושלי הוא ביובה הלבב, בי תתבוננו. ואס יאהב האדם אח העצלוס, ועל ידה ידבק נס בגאות, ועל ידי ק ישול 3שגגות, למה נאמר: מוכרח הוא לתעות? וכי מוכיח הוא להיות גבה לוח? ובי «וברח 3יא להיות עצל? ואפילו אס תמצא לומר, כי מוברח הוא להיות עצל, ולהיות גבה לוח, «שאן אין אתה למד, רק כי יש אנסים, המוכרחים לתעות; אבל יחידי סגולה, המוכרחים להיות זריזים וענוים, גם לדבריך לא יהיו מוכרחים לתעות, אבל יהיו מוכרחים למצוא יאמת. ואולי תאמר: אמנם באמת יודע אני, בי פעמים רבות נתתי לבי לבקש את יאמת, ואן> על פי כן תעיתי. ואולם, אס תעית , דע, כי הגאוה טמונה נחירי כליותיך, ׳מושה היא מלאכתה בקרבך, ואין אתה מרגיש בה, ואתת חושב שאתה «בקש, האמת, 'אין אתה מבקש רק את הכבוי; אבל אם תשים שניך אל האמת, והחוצה תגרש גאה '3אי! ׳ ותלך בחקירת ך במקלה, אשר קקלחי לפניך למעלה, אני מבטיחך, אשר"תתעה. א«ל שד״ל הדבר מובן מאליו שאין עלי אחריות מה שכתבתי בילדותי זה ארבעים?3יי (היא שנת תקע״ח, 1818, שהיה קימנת שלום רב, או מחלקת), ומכל מקום ’א אחדל להעיר כ׳ מה שאמרתי למעלה שרק שמיני, כי גם על מציאות הבורא אין נ’ייו לחקור, היתה כוונתי לומר שאין בידנו להחליט שהבריאה היתה מן האין, אבל יימילם לא חשבתי שאין בידנו להמליט שהרכבת חלקי הגופות היא מעידה בלא קשק 0ימשתת נכוונה ובחכמה נפלאה; ומה שאמרתי הוא עצמו מה שאמר קאנע, בי החכמה <:ייא’ת נבל היצורים היא ראיה על מציאות חרש חכם (וועלעבאמייקעער) לא על ^'אות הנורא מאין (וועלטשעשפער). וקרוב לזמן כתיבת קשר תורה נדרשת בחנתי שיר "ע! הנדפק נכמר נעים שלי (עמוד י״ט), קראתי! מציאות היוצר (היוצר דוקא), '3תוכו כחוב: