Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 86

80 ודמיה על חרבות ציון. על נהרוס נבל שס ישבנו גס בכינו בזכרנו אס צ־ון (מהליס קל״0 .Von Jakob H. Sperling י על נהרות בבל, בחשכה נוראה מה :עמוד גבר, באנחה דמיה? פניו'עטופים׳ צלמות ובלהה לבו בו נשבר, אף ינפשו זבכ;ד, - - פלגי דמעותיו, ןפריצו מבת עין תוילו מאין הפוגה, עלי להייהו; שכור מבוס תמרורים - אך לא מיין י ס על עטו על ארצו הד,! יתם חייהו.ז— אנחות לבו נשמעו,ברגש דממה, עיניו נבואות מרום לשימי־גבה; שפתותיו בחיל״נעיות ולשונו נאלמה, אין אומר ודברים י אין הגה וצר!'! - נאנח, מתיפח, לב .ישפוך ורוח, עטו יכהו' הגלים, ערבים ענכיון; ׳ הכנורות!שמיעו צלצל־מר״ברוח, גם שךעפי־יה אתיו, קינה ׳בעיון. — הוא בן חלקן־ה, הוא ןך?דה המקונן, רועה' צאן' קרשימ^בעירירבת׳; J נפשו התעטפה הה יי.יבבה:תאונן. על מות תמתיו, לעדינות שךיתי. - היא בתולת,יהודה. בת ציון מקללת, מדה’,יםודסיה\תטה גם ברה';’ י' היא בל חן אצךת,זבל יופיי מכללת גם תם גם יושר יענדוך, עטרה. - אותה הוא.יאהב, בת דדיו תלואים בעז ךגש־קדש, לבמו קישורים; לפניו בהוד'משחקת, ותהי שעשועים, יאהבגה גפלאה - אהבת־נעורים. |־;TTl' TV י־!- r י