Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 74

—■ 74 האביב. Frühling", von Jvnas Will-״ Nach Kleist s ,öffentlichem Lehrer ,׳«Heime (המשן ) שמה יפול מהי גנוב -מל מים ני,יל המון, ישעו() גזרים מסלע ונבל' גבעות <p1J'£ מיהו •עי »הלו מסול דכים, וימהרו חיש לגרות מ!ה, מערי יער ישחו קול נ" עליהם, גם גנוה השיר עוונות מקום שהה( ב׳ נעליו לשיי נשייי', ילכו לנקם ממח נאשר ימצאו; ונקי:ן מעיע חוליה מדונק, חהודע בה השיר לאישה, אח אהובתה■ אליו, יעופו על• ענפי ברושים, ויענו נשיר לעומחס; אלן שמה ואראה שמחתם ושעשועם! הזל גלאט יאור מורנו, דומו סעיפי ע׳ן ושיחי יער, ואשמע קול לחשיהם; שאו קרלבם יושג׳ אמיר, שאו קולכם ותלמדני שירה ש ש! עהה יומרו — אלוני יער ישיגו קול נגינוהא וקול ומרס ישמע הככר מסניג, נעלי כנן, משונים נהואייהס נמראיהם ונמינם, ׳ושנים יחדיו עלי סעיפי לגנה יתענגו לגג אנוש נקולם הנעים מווכך ומטוהר; חיל גדול געל‘ כין> יושג׳ עצי קימושים יעופפו עלי שיח אנה ואנה, ישונו לראוה ולתהנונן עלי עלי השית והדרדר, אכר נחרו למקום שנהם, בקול מר ׳שאונן צפור מלוא רקמת אס עלנא רוחו לאהובתו, ומען תדהר תצעק נקול ננוג וכמין, צפור קטון, נוצותיו שחורות בעויג רק גת השיר הקטנה לא תבוא בסודם, ובקהלם לא ת חד כבודה, תעון> קדורנית, ונעל גרושים — נוה התוגה לעד — תשגה בדד ותדוש מקום שגהה כמקום חשכה ליל אשל מסתתרת שם מנוגה תשחר. — תשים מדנר ציה ושממה לגן החמד, לשדי תרומות אשי נרכו הי; (שמה חשקה בריכה אח ערני שיח העומדים משגיב לת), עלי נדי הען תנ!ע תרימה קול הנעימה ותומר ותצריח, ושדות שממות יענו לה, קולות מיתרי הכנור לא ׳ערכי לקול ינחה, עתה תהגה רכות ואלפי שירי. נעימות ישמחו את אונינו, אגל עזי פעם תרימה קול נלוא ותומר בעוז, ופעמי׳ רנות שנחה כל שמחה וששון אס תנא נרשיי רגלי אשת בריתה, בקרנה לגשת לפח ׳וקש אכורי, ולא תדע כי בנפשה הוא, כי לדמי׳ יארוב, לנפשה יצפין, אז שנתה כל שמחה, ושירי ששונה לא ■שמעו עוד, אז חעופ^ מפחדת תקרא לששון חית ה משעיפי קלעים מיעד ומהר, עינה נגרה מעין הפוגות, תהס וחאנח בלי חשן, על רעיתה כ׳ נשנתה ועל אהובתה כי נפלה נפח ׳וקש, ולא חשובי לראותה עוד עד עולם, ובעצבות רוחה תפיל באחרונה מחגו׳ הקלע כמת ארצה, אב עוד נפשה בה, תקום ותמעד ראשה לאין, וברכיה כושלות, עתה תדמה ננפשה לשמו קול נהי רעיתה, השוכנת נצל צלמות, תראה אותה פצוע ומוכה מגואלת נדמה ונקרו תריס ועקת יגונה, ונמר תיליל, כי גדול כים שברה, וגס בלילה נכה חנכה ע.יה רנות אנחותה, ולנה נשבר בקרנה, גס ההרים וגבעות נכמרו ניחומיהם על יגונה ויחאונ עמה, מיגון ותוגה נפחת נפשה ותלן גס היא לארץ רפאים לאהובתה. אבל מת קול הצפצוף באזני מנגד האלה נעליו נובלים מושלן ארצה, גם נעץ כנף לא ישכנו נו עוד? תיתעולל ני משכית לני? או חושי ירימו אוחי? אבל ראם• יונה מעופפת נפחע פתאום לנגד עיני, עתה ידעתי כי מבען הען נא קול הדממה אש שמעתי היא תעופף בכנפים פורשות בגיא ובבקעה לבקש מזון לפיה, ותשמור בלכת כ׳ פנתה כה וכת מסביב לראות אס אין יארוב לה אויב מאחוריה, יונקות ׳נישות חש בפיה ותעל לארונתת! .. אבל מ׳ ל«י ליושבי ען לבנות נחים למעונותם נדעת ובחכמת לב, למען ל יגורו מגור מקניב, ולישב בעח בתוכם, ולא יפחדו מצר תצויד? מת גדלת האהבה תגעי בלנניהס! ממן הכל! הטוב! אשד אין קצה לחכמתן, ובכל חכמתינו לא נוכל להש'ג אותן! מושל עילם ואביו אתה,שם תפארתן ידענו מצפור תקטן אשר ירקד עלי שיא׳ נמנרקיע השמים, מתולעת המעש עלי האדמה כנירובי אש! 1 מעין הכל!_ כל תיקימי׳ נובעי׳ ממן, ואתה צא חצערן זולתן, ימי אש וגג כוכבי אוד המה יקי נוגה השב מנקוד• איי לביש ן מנוע האור! תגער נסערות וידזייי׳ חגע בהרי' ויעשנו, ירעם הים .!׳חגעס ונהרות ׳שאו דנים, המה שירי תפארתן חה- עחן, הרעם והברק יספרו נקול גדול מעשי גגורותין, היער וכל עצי השדה ■שתסו בירא" לפני חדר כבודי(,!נרעדה •בשר ן תהלת׳ן, גוזל חקדין יספדו השמים וכל צבאם, יויג