Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 72

שמחני כחותם על לבן וחנצלל ל׳ את נליחן. אכן גס בזאת הלאיח׳ אדוני נ׳ לא לחנם נפלאות מדוכל נן, ולא לדק אנשי שם למופת ׳ציגון. בזאת ת ל,פינת פני מלשינים ויתכל פ׳ זובל׳ שקל האומליס עליך בנאוה ונוז: כי לא נאמנה לוחך עם הלמה לול( לשון ענל, וכי לק על הבצע לבלע חיל מגמת פניך קדימה, מאת תאלמנה אלה, אשל ניצאך לישע המדעית בלב תמים, יקלאו אחליך מלא: צא איש הדמים! צא_ולש! בוז זהב! בוז כתף! תנת מקלע לאספסוף ילעלב לב, למען יקנו תשליך ויהתו התב, כי מה יקחך לבך לצידני בעלמה זאת, אס מפולס לא קניתי ממך מאומה ולא שחדח׳ מכתפי בעד חנולין? הן כבל אל עס עמק• שפת כנילשלחת, ואני אף לא אחד במחיל לקחתי. — לכן גלות היום אה חלפת המקנאים מעליך, ינופו יכלמו, ולא ילימו עוד מצח! ודי אשל לד אחת עמו ינלכך בגלל חדנל הזה ויעעילך לצון כל ימי היותך פה על האלן ועסה אם תשאלני אדוני: מה יום מיומים, ומה הביאך הלום במגלת תפל כחוב אלי אחל אסל ל׳ שנים אחדים דומיה שמלת ואין אומל ומלה בפיך? כחל נא ל׳ זעיל, אתיל שאלתך ואענך בעוב עעם, ביים צלה והוככה, באשל מלוס מצבי פלא׳ס ילדתי, המלה תשוקת המדע לפעמני ולגולני בתלמה כפלים. אס גם נימים הלאשונים לא שמתי ידי גס כן בצלחת ואשגה באהבת לשוננו הקדושה, בכל זאת עת החלות׳ לפול והיגון אטל עלי פיהו, התעולל לוח נשגב בחני, וחלב נטיתי אל הידיעות ניתל שאת כמקדם. קצה לכתף, קצה לתכונה, הנית אוחי אל אהל התבונה. נימי חשך ואפלה כאשל נמשכו כוכבי הצלחתי, ותקדל שמש שפעתי, הקלה ד׳ לפגי, תפל יקל מאוד בשם׳. תבנית הבית יכונה, מחובל מאת מרדכי נמתול״ל מאיר נכד המפולתם יצחלן קלמנעו מלובלין, ומצד השני ממשפחת המפולתס ד ליב ד יעקב טעמי לש. התפל הזה נלפת -2״2 THN7, בשנת תקיץ . לוח צח ומן עליו שפוכה, ומלא הוא מל כל גדותיו מאמלים נשגב׳' המשמח׳' אלה ים ואנשים, והנה כאשל הכלת׳ הוד וגודל עלו תפל זה, ואטעם ממתקו, אז נפקתיהו מנשיקות פי נשאתיהו בחקי ועשיתי ממנו העתקה חלחיח בלשון אשכנזי, מהוללה כבל למדי מאח כמה גדולי הדול, ויהי בכלותי את מלאכתי ואפית לני: למה יגלע מחבל הנכבד הזה מנחלת שאל מחבלים אשל לא הגיעו לקלתולי!? למה מכתבי קולות יקודון ויתגודון למחבלים קטני עלן, על שלשי לגלם יתחקו וכל צעדיהם ׳תפולו, וממנו יעלימו עין ולא ׳שאו שמו על שפתם? למה מאלה ימללו: אן נולדו, אן צעדו, איפה היו, איפה חיו, איבה •שנו, איבה דשנו וכדומה, ואת זה יניסו מועל בתהום השבחה מבלי הציב לו יד (להקים לו זכלון? תחת משא סעיפי אלת קלנחי אל המלאכה ויזאאי לכתיב חולדות וקולות המחבל הזה ן עודני בפתח מזימות•, והנה בלול לנגד עיני כי תכבד העבודה הזאת עלי, וכי העלה למאוד על מתת כחי, כי איבכה איש אשל באלן לא זלועה יושב, אלן אשל לא ללחם לנדה לענת, בי אם גם לתולה לחכמה ולתבונה, איככת ׳עפיל לעלות אל הללי גבנונים כאלה? מי גבל — אשל לא קנאת תופליס תעוללנו ואין כתב ותפל תניב לשלחנו — מי גבל יהין לשאת אה המשא הזאת על שכמו לבל ׳לבלן תחתיה? - י נלאות׳ בי קצלה ידי מהפיק זממי, התחננתי נעת ההיא אל לאש המדנליס, ת״ה הגאון מוהל״י שי״ר אשל ידיו לב לו נעניניס כאלה, ואתפלל לפניו נאגלת משנצה חן ונועם למען יחיש וימהל למלאות נקשתי. אך ימים ענלי גם ׳לחים חלפו, ואין קול ואין מונה •יג על שאלתי העצומה, נצפית׳ צפיתי על היום הזה כי תשובתו תגיעני, אך תוחלתי נכזבה ונשאלת מעל. מדוע? זאת לא ידעתי• או לסבת כ׳ לנו עסקי האדון הזה משעלות לאם עצמו, 'או לסבת ב׳ פולניא הוא; ולכן ענקחהו גאוה ותופת מנהג אבותיו גס נאלן אשכנז נמאמל: אל תתחיל פניך מ מני, לייקא, ממני, והוא יתחיל פניו מאחלים. ואני מה אעשה איפה? אל מי אפנה ואל מי אשא עיני? האלך לנוע על ען אחל אשל בגובה קומתו יבזה גם כן לאזוב שחות הצומח ללגלו? נלאה׳ נשוא זאת, וגבה טינים לא אוכל. אלין אדוני, אשל שמח לך לחוק להיות משען ומשענה לאלה העומדים ממך בבחינת המדעוה משל מעלות אחולניח — לק אליך אלון ונן אשים משגבי. לבי יאמל לי, כי אתה תהיה לי לעינית לבקש לי איש יקל העלך ולב הנוצה, ואשל •בלה המלאכה הזאה נכשלון ותבונות כפים; ונכון אני ובטוח, כי לק אחת תלבל, והענקית יא0ט אי צונין חיש מהל ׳שחדו מכהס בעדי ויכתבו תולדות המחבל הנ״ל. *) והנה בזאת תעשה ,»Die Herren Dr. Zunz, Jost, Kürst, Jellinrk, Duke ד