Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 62

לדעת־ מה למעלה תאותי. מה למטח - 'נפשי בשאלתי. אבן פה עד מאד :מתק לי עצב לבי. תשקה׳ עזה'ונוראה והיא תןןש־ול בי; אך ממשלתה71Vאף נאוה׳ ציץ הייץיעלי קבריות התאוה* — בן תונה ושמחה יחדיו תמיד :סובבוני׳ אל תעדה׳ -7תעדיה האנוש - :נהלוני. —;בא'י'ום - ידעתי נאמנה. אך נעימות עד יהיו״ליילמנה. - ־11* - I ״ T T I Beitrag von Alexander Langbank, beeidettm Translator. שיל״ס ב' לימי ההגבלה חלי״ד לש״ק: ישא ה׳ שניו אליך וישם לך שלום ידידי היקל והנכנד! עלן לבי נאגלחן מיום ג׳ שבוע הנובל, וגם היום אני מגיד משנה אשיב לו הודה ובלהה על מנחנן הקנו; לצונן נאגלת הגבילה * * אולם מלות לנות נכמיי מחני נאגלתן הלאשונה על ידי הסותם אשל דבק בהן, ולא היה לאל יד• לבלע שני הלוע הלוע עליתן. חבל על דאנדין! ועתה הנה כלה היא מעם * * לשנת שה עי אחל תג השבועות ולנסוע אחלי כן ללנוב, על כן לאיתי ונחון אל לני כי עת לכתוב לן עוד עלם לנסי נדלן, למען יבואונ< דבלין על ימי החג דשניעוג׳ שממות ביוה שכלו עזב: והנה ידינו תדע כ׳ מיכאל מימין מהלל, וגנליאל משמאל ממלל: בשמים א’1 כאל ונאק מ׳ בקהל עדת •שלאל היושבים נעיל מצעל * . הע אזנן ושמע אח אשל שושל ל׳, אז תודה ר ינום יעקב השוכן נשאל על• המדינות ושניו יחולו נלאוחו זלע •שולון היושבים נעיל קטנה יקדישו אח שם ד׳ לנאות ואת קדוש •שלאל יעליצו לתהלה לשם ולתשאלח. — איש אחד מדלת עם האלן אשל בנששו יניא לחמו קנה נחו״המ שנן ח העני כול שנולת מנבל• יושב האלן, ויגד הדבל להלב תיושב על מדין [ת״ח שאין נו יעה מתקדש ומנוהל למען כתש) וישלח ויקרא להאיש הקונה ויקצון׳ עליו בחמת אשו, ששמי' מצאו זעם ולשונו כאש אוכלת כי אול״תא היא דמלחח׳ ליה, ויצוהו נדבר ד׳ לאמול: הבול שנולח אשל קנית היא,לה השליכהו, מהלה חושה אל תעמוד ני אכןול בתנא,' וחטאחן בבדה מאד. ויחלד האיש!׳לשת וימהל לעשות באשל צוהו לנו וישקע כול התבואי׳ במצולות הנהל, ויאעל עליו שיהו — ואיננו. — כמה יגיעות יגע הזולע בדמעה עד אשל אתן! עמיל גולגה, ולא אחת ול& שתית בצשיתו צשת נבליון עינית ודאבון נשש למצוא שלי עמלו חלן> יגיע בשים, ונלגיי הניא הצדיק שיי תבואתו קדש הלולים לדי; כ׳ לא איש טח עינית ועלל אזנים בכל המיז בית ׳שלאל שלחוני הקדוש, הוא לאה נאקשקלליא המאילה לוח אלהים מלחשת על עיי המים קול י׳ לעיי יקלא, קול גדול ולא יסן>: חלם נקלנן •שלאל והעיל הזאת נחנוא,1