Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 54

54 גפן חדוה פורחת ^מעו צדקה מיפעת, - יי : It t ד¬ רבים חללים מפלת זעקה עלי טרף; עזם שלוה מושלת חרמש’זתמור'חרבד. - rv ״ v t r נאוה.בת חתופת, ג^ידבק תחתיה; תשביעמו רב נופת האח! שבתו מימבתיה. - T v - » » T T V אהה•' פה מושלת, בחרבות שנונות יבתקר; אש אבדון'אוכלת‘ ז תצילנה אזניהו כל דשא ושיה; שם'בטח״משכנהו רק שים עוח', — רק להמית המןם, לרוח היום הנושבת, ימם יטה אןני.ם׳ז י וכן תניום העצבת.- I ״( V T “T T הוי! .עדן החיים! את נוחם מטפת׳ עלי.׳בלי מים', חן חן'נשקפת. - לחיוסי בצל התבונה, עד ימובתם האהלה; T V T T T עזם במעון תפארת, בין צללי דומיה,” פה חרב המותר, ׳ קנה הה! עוררה ימם מלחמה ימבתה, תחתימלח מזמרה. פה גבהות עריצים, תכריע גם ימיבה שם ענות חרוצים ימם שבתה מרחבה. קנאה אימת לפידות חציה חררי גבר, פה בהיכלי חמודות רבים עלי ימבר. שם לימין תמתו רועה עדריו נער לנעים' קול ימירתו לקולו הד היער¬ “T“ J | » לקול בכי ונאקה, Itt» IV I » שם ישליו יחד האח! 'בנותז צדקה, T V. וד 1 T י I שלו מבלי פחד. - T » ** T אך לשריקת העדרים י לקול משק העלים, אך לרננת הצפרים. נפימיו הרוה ממלאים. - | t T »V ־ « * הוי! נות גנים! אלי לבות מאהביו׳ עלי רקמות'שושנים. 'ימם יפעת עימך, בדודה מה נעמת ז תפריחי למו״למיע, פה מרה יזעקו. - הלון ילך שמח בחליל נעים יריע; יען בל צומח" י צלצל ערב ישמיע. - ״ I ״ 1 “ ” T -