Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 51

51 רחקתי ממף, בעיני כרחוק מערב ממזרח, גר אנכי בארץ מולדתי, בעירך דרתייאזרח* הה!"איך אשיר עתה בארץ' מולדתי! ארץ מולדתי? לא! מפה נסוגתי'אחור, ארצך ארצי, כי שמה’׳”שטה נולדתי *) ובלעךיף' ארץ מולדתי כעמק עבור! מורי! נכספה נפשי לראותף עוד פעם אחת, כעבד לצל” אשאף גם אני'לרגע זה מלא נחת גדילה ונפלאתה אהבתי ”לד כאישון בת עיני רב”מכל’סגילת מלכים ומכל’מטמונים, וכל עוד תסור נשמתי”ממגי, תגדל אהבתי ”לד מיום ”ליום עשרת מונים. ...... J •11 T-:“ -I ■ ולא עוד אם עודפי חי הלא חלום יעוף חיינו, קלו מפי ארג שנותינו וכצל ’חלפו ”ימינו, " ומרריתרויןילאיש בהתרעיותיו פה עם רעים? מה־תתן ומד־תוסיף האהבה במותה עם הגתה? הלא ןמי שני מגוךינו”ע:לי”תב'ל מעט ורעים! ועוד לא פנינו‘כה וכה,’ואנחנו בפשיה! י אולם זאת נחמתי, נחמתי בקשיות יומי וזה” כיום תנחומים בינוני, זה פתרון חלומי - עז ם בארצות החיים בחצרות בית אלוהינו אמ_, שם אנהג ף אלי חן־ריהורי בצל שדי.יתלוננו׳” י ישם זמיר'תודה ותהלה גם הם לף רננו וזשם׳ צדיק”תמים, ארובת עולמי אהבתיף! ועתה אשיא כפים, אל אל בשמים׳ כי ןחז;ק לף ידם׳ יתאמץ לף ברכים׳ ולחיים יוסף חיים'. לנר׳ מוקירך, תלמידך המשחסוה מול הירח פנ׳ן. * כמאמר ר״״ל כל מ׳ שמלמד נן חנרו חורה כאלו ילדו.