Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 37

37 ך,פך לששון ימי אבלנר נשמח' ונגיל יחד יכלנו לא לכו'יי לא לבר.’ ז עשה למענך אס לא למעננו עשה למענן והושיענו. רחל מורפורגו. לכן יצוריו איש על זידיו לבטח!שביון.יבטח על ידו. חנון ורחום חוסה עלינו1 מאף וחמה רפא נא לנו ניוךה לשמף'אשל הצילנו. Poetisches vou Moriz Ehrentheil, Oberlehrer. שי .nipy'D היכל לכבוד החנם המליץ המול כקש״ם מו״ח מנחם שטערן נ"׳ נעל המעריך סער כוכבי יצחק נעיר וויען הנירה. אם אל קריות בני עטי אכיונן שרעפי, ועלי‘מצבם בנולד, אשים עיני;' רק'שוד ןשבר נעמדו מול עפעפי, רק פיר ובלהות, רק מצוק ועוני. נפשי, נפשי!רעה לי - שפתי נעות, ולנשי!גוני יראו בשטף דמעות. לא ארצמו לבד, ארץ בכיל מברכת, עזבו׳‘עת בשבי הלכו לפני ערים; אולם נם שפתם - הנה'בשלכת מאז לשנמיו זלמדו דבר שפת לרים. זאת זכר כי אזכרה - שפתי נעות, ורגשי יגוני!ראו בשטף דמעות. - בן־מנחם׳ ווי״זל׳ ברי״ל ויצחק שמואל אחים הנעימים במותם מנוזנםךדו; - הפרטים' עלי נבל הה, חדלו בישראל ומבקשי שיר צי-יון!בושו!!רעדו' לביילחוקקי ישראל - שיפתי נעות, ורגשי עוני.יראו בשטף דמעות. - החזים׳ המשדרים וד,מליצים בלמיו אל עמם נאספו, ועמים' - צלצלי עבר; רוחי׳ ריחי‘קדרנית תרחף על'קיברמו