Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 52

גיא חזיון. בו ישושל מעשי צדקה ו וסשאלחו של אדונינו השל הצדיק נזר וששש? נשיא יהודה וירושלים וגדול שוו ו נארצוח החיים כבוי מו״ה שיר משה מנטיפיורי. אשר הגדיל לששוח שוד גששס הזאח בשלוחו לאלץ הקדושה שנה זו החרש" ו לנרי״ש שם האנשים היקרים הגבירים המשואליס הנאים ברגלו, הנשיאים הצדיקים דורשי שלוש ליון דרושלם, היושבים נש-ר הבירה לאנראן יש״י. בצל לב ין־רשוהו לש״ק. Bo» Jacob Saphir in Jerusalem. בטוהר לבבם, בכשרון אמונתם צדקו יחדיו במחוקק במשענותם המה כסו קלונך׳ העלו זכרונך. עוד חמת מכתך לא שככה לשברך אנוש לא עלתה ארוכה כאיש אדמו פניו ותוכו נחר; עד שקמת הנשר הגדול׳ רוח חן שפכת (נ וכרית הלוי באהבת הקודש נמשכת(ג להטיב גהה ולכל מחץ מזור נבחר- זה שלש רגלים כעמק הבכא (י רגל משה ויהודית אדמת קדש דרכה׳ רב מפעלמו׳ צדקותסמספר עצמו; ולכל היד החזקה אשר עשה משה .אין מלה בפי עטי הלא אחשה עיר שירי כנף רננים אפס קצהו ינאמו (ה הן היום שקוינו מקוד, ישראל, לעת ערב חכינו על מצפה אריאל׳ עד הגבעה שקפו כל יקירי ירושלם(ו שמה נטעו אהלם ומשכנם ׳ לחדות בשמחת נשיאם ומגינם ׳ הי אב (נחמה) קראוהו לרגלו יפה פעמים מה יפו פעמיהם בציון כלילת יופי מתקו למו רגבי קדש בציון הסתופם' אל עדרי צאן קדשים השיטו מקל נועם׳ מה נעמו אמרות טהורות מלב נובעה גיא חזיון. V רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני. בני ציון! הקיצו העירו מסתפחי נהלת ה׳ זמרו שירו הזניחו אכל כל יגון אין, ראשך הרימי הבת ירושלם י הטיב׳ פניך מחי דמע אפים הסירי תוגה׳ פקח כל עין! ענני חושך נגוזו עברו ׳ שמים יזכו שחקים יטהרו כי בא עתך׳ עת דודים הגיעה ׳ התקוה קמה אזרה חיל התוחלת נ צבה בחשכת ליל, צפי דרך וראי קרן משה הופיעה בגדי אלמגותך הסירי השליכי׳ לבשי עוז עוד למלוכה תצליחי נואש לא תאמרי ׳ אסם תקוה! לבושת עלומי לא עלתה ארוכה ׳ קודר אלך לא אצלח למלוכה ׳ לא. עתה תראי כי עתה תגדלי׳ שאי עיניך סביב הימיני השמאילי׳ חרם וסהר נגהם למו לך יבריקו, כסיל כימה וכל כוכבי מעל יחשכו נשפם יחשבו לאל שמשותיך צדקה זיו וזוהר יפיקו. ראשית שמנים על מכתך משחו משה ויהודית מאז בגבולך זרחו א) הטה זורו מכאובך׳ חבשו שברונך;