Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 74

74 לק אל תבכי לשייכה ב;ני־דם.יים! 3ל תרהו $ה> 3ל תועדף רעד; כי גם אם אסריחכם ן5ל^ ^פר $םג:ם אק נפשכם'ה?^בה <$ךת לעד. - מענה. (המשך) .Entgegnung von @. H. Mondschein ואהה •שראל זכור •מוס עולם. עת הלכה מגד אל גד וממלכה אל עם אחל *גועל גשש נגש ונענה לשני צר הדוקז אוסך. אז מלך מגזע האנסגולג עני עליך לאך ממנוסם בדמיך. לא חתה עליך עין אדם לחמלה, שמו עליך עלילוח *רשע כי שושך דם אדם אחה, ראוך עילום ועליה. שדש כנשיו עליך, גלה חלשה עמים מעליך, ואמל לך בדמיך חיי. ולקח בגדי לקמה וילנשך וחלבי וחגדלי כיום הזה אשל איש ואיש יולד בארצו יחוננהו, ושש להעיב אחו, לכן עליכם לשמוע בקולו לילך בדרכיו ולשמור מצוחיו ושקודיו, אל חחשבו כ׳ נהחחלשוח בגדינו נחלו!) גס הדח מקול מים חיים , לק 1אס משו וחיו העו כלבם שבם אחד לבל להיוח אדם נבדל מגויהו בבגדיו. ולא נשנא עוד אה אחינו על דבר חלומוחיו אשר יאסי איסור ללבוש נגד כעס הארך. כי אך שנאה ומדנים המורל שירוד הדיעוח. ובמעמד אשר לעח כזאס שערוריה אנכי רואה בין היהודים. יאחד ילבש נגד באשכנז ואחד לובש כיהודי נאלצינו. זה ישנא הלובש בגד אשכנז, בחשבו כי הוא שלק עול חורה ומצוח, השיל חק. ואומר ראיחי לשמים ואחקומטח. הכליה שנאה שנאחים. וזה בנגד אשכנז ילדו!) באן. שונאו אשר כאויל ומשוגע בעיניו על חהשוכוח מחשנוחיו הרעים שיחשוב לעון ללבוש נגד אשכנז — אולם עה לא ישלה איש מאיש ולא ׳בדל בן אדם מרעהו בבגדיו, אז אך אהבה ושלום יהיה ניניהם. — לכו ולאו נאלצות גערמאנ׳ ענגלאנד והשלד הגלי ונשאר מדינות המלך מה עשו לבגדיהם. האם לא ילבש היהודי כנגד הגוי האחר במדינתו רק אנחנו זעיר שם זעיר שם עוד לעין נחשוב נשנוחינו בגדינו, מיראתינו כי גם את הזקן העשה (כז). הלא גם העמים זולתינו לא יגלחו בעת שאת זקנם ונמקוחיהם תלכו אס לא השחיתו שאח זקניכם. — אחי! הסירו הנגדים הצואים מעליכם כי ארוכים הם ועל חארן יסחבו לגומל בעינו חוצות, לבשו נגד כהעם אשל אנסנו לוקחים חלק כחלק בקורותיו, מלך אחד לנו, חקה אמת לגר ולאורח וארן מולדתם גם אלך מולדתינו. ומדוע נבדל אדם מרעהו. הלא גם בדיעוח אך מענו מזעיר נשלינו מהם. ב׳ כל העמים בזמנינו יענו ויאמרו, כ׳ אל אחד לנו, ונשש תאדם עולת היא למעלת לאכול כשלי מעלליה, ולא עליהם אמרה התורה נחקוחיהם לא תלכו (כח) לק על תועבות מצרים קטרו לנעלים. יש זונח השול לכבודם, או שורו היי לי לסגוד אליו . — דעו אחי ועמי! כ׳ רק מאהבתי אחכם זאה העצה היעוצת לבם מאחי שתלנשו כלנס נגד כיושב• תארן הזאת. אז לא נהיה אנסנו בני ישראל׳ נשלדים נדיעות ושונים במלבושינו מגויי הארצות ויתאחדו הלבבות ברתוקות אחנה •צמדי לנצח והדת אלתי •שאר מל כנו, ואם באלת לא תרצו, אז האנשים מבני עמינו אשל "עב בעיניהם לעדות נגד כשרי עם הארן. עם עמי הארצות ישרדו ללשוניתם ולגו״הס וינצלו עדי הדת מעליהם, אחרי אשל •לאו כ׳ שנואים ונבזים הם בעיני בני עמם. נם מאנוחם לא יבושו יהכרו למו, זה ירוק נאמו וזה •אמר לאביו לא ידעתיך, אשר יראת אוחו נבדל בבגדיו מאתו, והיה נמת ׳מששהו אביו בבגדו והיה בעיניו כמתעתע כאובד אמונה, ילך וילבש כרצונו וכחשצו. ייעשה מה שלגו חשן, לא כן אם כלכם הסירי שמלתכם אשר בלחה מזוקן, אז כי תחלישו בגדיכם, תחלישו כח בדת אלה׳ ובניכם לא ייעשו ונחוריכם כשול לא יבשלו באמונה. — — ועתה אסם תשירי יראת. כי תוכיחו בדברים לא יסכן עלימו משכיל. אם תאמרו כ• חטא הוא ועין שלילי ללבוש בנד כשאר גויי האדן. ואתם תשריעו בני ישראל מעבודת אלתיס ני ׳תשקרו. — ועת תסירו הנגדים הישנים אשר סרח עודן> עליהם וסרוח על האק. עוד עונה חדשת תצמח בי תשתדלו לנקות בגדיכם. ויראו בכם אותות אמונה טהורה ומישרים , כ׳ מבס אחד מחכמי עמים (קרוג אץ זיינעד טוגענדלעהרע) אמר: ״החלאה הוא השטן ואב החטאת, נם הרוח רע יציירו עי״ז במראה מגואלת ועכורה לבן איש מגואל נגויו ובגדיו גם נששו מתועבה . והצקות מולה תעיד ואת בל נובחת מנקיות שנימה. — (הייני מל לב טוב) (בט) ועוד טובה חדשה תצמח אס תלבשו