Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 19

19 במחלוקת לשם שמיש דלכו לשונם כמדקלוח חרג, זה אומי כה ווה כה כאשל וכמו י «ל גאולה •שלאל (סנהדרין) ל״ז נ') וכאשר אמר לרינ״ח: ״אהה לא שמעה, אני שממה׳, אחה לא שמעה אלא אחה ואני שממה׳ הרנה, אין אומרין למי שלא ראה אח | החדש יבוא ויטיד אלא למי שראהו (נדה ז׳ מ״ב) ויוסןז מוד להתאמץ בחולה ונמנודה מד שהחזיקוהו לאיש מופה מושה פלאים, 7) ויצאה נ״ק 8) ניבנה: שנים לאוים לר״הק ושמואל הקנון אחי מהם! ונשנו מיניהם נר״א (ירושלמי קוןו סוטה), ואשל מליו אמר ריב"ז רבו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכן* מאזנים ור״א נכן> שניה מכרי מ אח כולם < (אנוח פ״ב) טי קראו לו חלמידיו חבר לריב"ז (ביצה ה' מ״ב) או לכבודו, או על שחיו גס שניהם מחלמיד׳ נ"ש (אנוח פ״ב, שנח ק״ל ע״ב רש״י> אן> אם בעמים שונים,. אבל לנו מובהק הוא ריב"ז ונעקנו הלך נאמח ונחמיס ומה שראה או שמע ממנו עשה גם הוא, וידועים המה משלח היבריס אשר נהגו בם גס שניהם ואשל הבדילום משאר חכמי יורם ואלו הן: לא שמו שיחח חולין כל ימיהם, לא נמצאו ננ״המ יושבים ודוממים, לא ישנו שם אן> שינה מראי, לא קדמו אוחס אדם ננ״המד, לא הניסו ח למיד ננה״מד ויצאו, לא פחח אדם דלח לחלמידיהם זולחס, י לא אמרו הגיע עת לעמוד מנ״חמד, לא הלכו ד״א בלי חולה ותפילין 9)! לא הרהרו במבואות המטונפות,! ולא אמרו אשל לא שמעו מרבם. (סוכה כ״ס ע״א) וכן שאלו ממנו כמה הלכות ולא השיב דבר טל שלא שמען מרבותיו (יומא ס״ו ע״ב.) י הוא גדל את בת אחותו במטה אתת י״ג שנים עד שנאו לה סימני נערות ורצה להשיאה לאיש אחר לעיר ימים כמוה, נאמרו אל תחלל אח בחן להזנותה, זה המשיא את בתו לזקן (סנהדרין ע״ו ע״א) ותמאן לצאת מביתו ולהיוח לאיש אחל, ויקחה לו לאשה לעת זקנותו (אנוח דל״נ פ׳ ט״ז) ולפי אומד דעת• הוליד ממנה אח ה ולקנוס בנו הגדול יתרפס בשעת מיתתו אם על הנן כאשר נדבר במקומו; אבל כנראה לא האריכה ימים כ׳ ר״ג הנשיא נתן לו אח אחותו אימא שלום לאשה ויאהבה. וכאיש מלחמה לנש קנאה על אמונת ישראלי נגד כח החישה — אשר פרחה נעת י ההיא (מגילה כ״ת ע״ב) וכאשר לחצוהו למעול מעל נד' ולנגוד בתורתו והעמידוהו לגרים 10) אמר לו ההגמון: ראה זקן! הנה ח״ן תלויים לן מנגד, ולמה זקן כמותן תניא עליך אה כל הרעה הזאת? ויען ל״א: נאמן על• השופט צדק ואמת ני אמת דינו, ועל השופט כל הארץ הצדיק היין, אבל המושל חשב שעליו דבר כן ופטרוהו לביתו בלי פגע רען ויבואו תלמידיו לנחמו, וימאן התנחם על הדבל אשר דבר, ואשר עליו יצא חפשי. 7) כאשר קלל את תלמידו ר' יהויג בן גוליא שתורה הלכה ומת (עירונין ס״ג ע״א) ואשל עשה לר' יוסי בן דורמסקיח (חגיגה ג' ע״ב) וכאשר ידע ג' מאות הלכות בנטיעת קישואין (סנהדרין ס״ח ע״א) וכאשר נולי לי״נב ע"׳ תפלתו (ירושלמי סון> ש' ד' מיתות) וכאשר ניבא על מיתת ר״ע (אבות דר״ג פ' כ״ה) ועיין יחסם נספרו חווגעסיינע געטיכנוע דער חי1׳רחעןיםען ח״ב דן- ק״ח. 8) vox popnli vox del תיס' סנהדרין '"א אי. 9) ביותר הקפיד על תפילין כאשר הניח אןז בנידוי ובע״ש נין השמשות (סנהדרין ס״ח אי) ואין להניא ממנו ראיה ליינא; ואולי יחורל< נזה דברי חוקי נדת זי נ' ד״ת הקשת. ודומהו תמצא נחיס' נ״מ נ״ח ע״ב ד״ה וקלע ע״ש 10) פי' העלון מקום גנוה מיוחד ברומי אשר ממנו דוחפין הנהרגין והס נעשים איברים איברים. נראים לי דבריו ויהיה א"כ גרדום Mons T&rpejus ברומי אשל ממנו נפלו הנפילים חייבי מיתות מצור גבות; ודומהו עלה למטת ונפל (דרן הלשון לנמל על פעולת השוכב: נופל כמו נפל למשכב, והמן נופל על המטה ואמר הגס לכבוש? מה שלא יתכן על נפילה ממש.) יהי דומה לו'כאלו העלוהו לגרדום (שנח ל״ב ע״א)