Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 89

89 כג• נודד, ו3הפליגו3רשעת הרשע אמר: לה לנד נעת (cf׳־ הוו) יושג נתיק העישר, הנהו;רעו!ו עומד כתומר .תקשה, ני נהו עיניו מערפל' אידי אשרו מראות ומחקור עלי ההצלתה הנאתנת וקימת , נ״א נס אס ימיטו עמודי הצלחתו עד ני יחסר צו לחתו וארוחתו והוא נודד ללחס, איה, אמד מן המרעים?■פס על לנו ני ננון נידו יום חושן, והונח שס חושן פה על הוראתו נדרן ההשחלה השנית, שהיא צרה וצוקה, נ"נעמוק,הנהו ונלנד נתנמירת הועניתיו, עלי לח יסור נס נעת עניו, ועיין אחי הקורא• גס פה על ספרי התצאריס ההטינואת אשר דגרו! כד. יבעתהו, היינונניא הצרה ונעת תמו הימים אשר נצפנו לו, אז אין לי תעלה ותקיתה אין למפלתו וצדה יציקה ינעתוהו, תתקפהו, מעני! תוקן, ועוז, ר׳ל אף אס עתה נעת רומו תדמה נעין הננתן ני נננד הנהו! ננל זאת אני ינתר נמעט רנע ותדאה ני עתיד ומינן הוא, מענין נדור אל ארן רחנת ייים (ישעיה נ״3 י״ח) והושתלה הנתינה הזאת עלי אדם הניתן ניד הפנעוהתלאה ייזין דורש ואין חנקש להשיגו ולהושיעו, והראיה ממאמר. א3יגיל לדוד: ואה נפש אוינן יקלענה נתון נף הקלע, וגס הרשע הזה אף אם תחשי3הו עתהנמלן ני נטה חל וני'. כי. בעבי גבי, מענין ע; וענן, גני מענין רום ויתכן נ3הי וגזלעת ההיא לפי נלל יונתן יהונתן, וטעמו על נידרן על נתתי האושר, חש3 מחמדיולמקוס מנוס, וישם נז3 מחסהו ישקר סתרו. כז. ויעש פימה, דיר טישק ינאות ממרום ונשתיסשת פיו, ונמו כן נלט", .Geoßsprechen, Maulmachen עלי בסל! מענין נטילות, יטעמי וישמן ישרון וינעט, על ני היה שמן מרו; הצלחה נטש את אליה עשהו, והטיח ונריס כלפי תעלה , ני עתי האון נל זמן שתזקינין דעתן תתטפשת, ועל נן סופי לשנו! נערים נכחדות אשר הוכנו לגלים. כט. נזנלם, שרשו נלה, תענין ננלותן לנגיד ינגדו נן (ישעיה ל׳ג אי) ענינו קן ותכלית והת׳ס לננוי הרניס תוסג על נלל הרשעים, וחזר נתקדם להפליג רשעת המרעים לאתר, - אף אס לא יעמוד נאשרו וחילו לא יקים, ננל זאת לא יטה אשיריו מדרכי הרשעה ואף אס ומדריגה שפילה הנהו, כי דק לא רן תנלס, נל נונתס ותכליתם היא לארן החומרי, ועלי אחריתם לא ישימו לנ. ל לא יסיר, גס אס יונקתו תינש שלהנת תני חשכת קלקלתו—ורק אז יסור, .ברוח .?V , עת תכלה נשימת אפו וחייתו תרד שחת תנלתי יכולת אז עיד. לא- אל יאסי], נשים דנר נצחי, ני נתעה הנהו נארחות השוא והשקר, ע׳יג גס שנרו ותמורתו שוא תהיינה ועונו לא יחיל. י לב• הטלא, מענין וימלאו ימיה ללדת יברא׳ נ״ה נ״ו) ונס עתו המלא 3לא יומו ולא נשקוות נל אדם יפקד. ועוד נפתו נא רעננה תי3ש. ני האד0 ען השדה ׳הוא נען הנקטף והנורא עלה עליו טרם היה לרענן. לג. יחסים כרתן, דמהו לפי׳י לגפן וזית אשר הוא נגד אירא ההמשל ) והדתות, ני הרשעים פריצי המדית הולכים חרחות עקלקלות נמשלים לעצים פחותי הער ן נמו שמיר ושית ודומיהם, ני על שניהם נמצא נתו3 (שופטים ט' י״ג) על 1 "גפן נחמר: המשמח אלוקים ואנשים, ועל הזית: אשר 3י ינ3דו אלוקים ואנשים י״ל נעימים לרוחני ולגיפני . והאדם ג״נ נטועים נו כל הנוחות וההכנות לעלות אחיד מעלה;אורח החיים ולזנות לפני עולמות לזה ולנח, ורוח הנריות ורוח ** 4