Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 87

87 — הלא ונר הוא (ש׳א י"; נ׳ט) ור״ל לא יסכון וירגיל המכס האמיתי להתונח את עצמו נדנייס יקים ונמלים לא יועיל נמו, ני לאתה תנלית ירגילוהו ד. אף אתה. ונהרגילן את לשונך דנר העוה תנוא נאזזרית גס להפר יראת שדי ותקטין הפיתה ל גרע ה לפני אל, ני אתת אתת ינונע אנוש ניון מצולת האשמה, או יהיה שיתה מעוין מגיד לאדם תה שיחה (עמום י' י'ג)ואמר אן> אס אתה מפיר היראה נאתרך שאינו ראוי ננינול ליראות מפניו, לנל הפתות אל תעית דניים נלפי מעצה. ה ני יאלף, מענין אלופי התורי (נרא׳ ל״ו נ״ט) טעמו ממשלה ואדנות ור״ל היצר יתגנר וימשול עלי פיו צנלתי הניתן לדני דנר נאמן וצדק ונל פה דונר גנצה וע"נ תנתר לשון ערומים, ני להיפך הוא אצל הצדיק המושל על שפתיו ינל אתריו שקולים נתאזני המשפט והיושר ו. ירשיעך פיך, שורש רשע ננוא נהפעיל תוסג על השופט, אשר ע״י משפט פיו נתאמת ומקוים העני! המונא אל הדין נמו והרשיעו את ררשעןדנרי' נ׳יה אי) אן נל זה נדני אשר נו ראוי להסתפק אם נאוה להרשיעו או לא, לא נן נונר המפורסם לפשע נגון רוצח נפש ותטית דנריס נלפי »עלה תעשהו ודגריו נעצתם ירחיקוהו ויתנוהו לרשע נפני קהל ועדה ונן משפטו הוא נעצמו תרן וז״א ירשיען פין. — , ז. הראשון אדם הולד, התתפון אתה להיות הראשון, אתה אשר נולדת נדמות ונמוג אדם מעותד לפגעים, ולפני גנעות חוללת, נמו מחולל לפני גועות נהעיזן מצחק ננתושה לדנר נגד משפט שדי! ח. הבסוד אלוה תשמע, לעלות נתתי ענ להדמות לעליון ילתתתמסור ומגרעת ננל חנתה אנושית, כאלו מנני עליון הילל נן שתר הגןי אנן נאדס תמות, ולאליפז תרה עוד תלנד תה שחרה לו על טענותיו, עלי הקטינו שנל רעיו נ״נ מנלי הטות להם ולדנריהס אוזן נלל, והס אן לשמע אוזן מצרתו ורעתו אשרענרה עליו, נרעיס נאמנים ויקרי רות התועדולנוד לו ולנחמו, והיא ניישם ותשנס לסנליס ואת נל דנריהס החזיק לדנרי רות, וזה לא נרצה נעיניו, ני לננ הסחות היה לו להלניש דנריו נתשניות נסן> אמרי נועם, וז׳א: גס שנ נס ישיש ננו אשר תיו ימים נניריס מאנין ונסיח הרנה להם, ומה ידעת ולא נדע! יא. המעט ממך, וני נאוה הוא לן, והני גנון הוא להתאונן תמיד. נעת יש לן תנחומות אל לנטות עליו, אן שאננן יהתרגזן אות ני למעט נחשנו נעינין הנחותות אל, ודנר לאט עתן, מענין אתנהלה לאטי (נרא'ל׳ג י׳ד) ר׳ל מה ואיפה הוא הדנן אשר לאט אצלן נעת חנתותות אל למעט נתשנו. יב. מה יקחך לבך. שם לג הונח על הרעיון הפנימי המושל נקרנהאדס והוא הציור השנלי הגונר, והוא עולה תמיד מעלה מעלה, נשלהנת הנוערת לא ינוח ולא ישקוט, ואצל הסגל היא ציור הסנלות איש איש למינהס ותה ירזמון, מענין זים נחילוף נמו ננש נשנ, ור״ל עיגן מראים תת סערת לננן נקרנן נאורח אים המלא ספק, ני עיני האדם מתזה רעיוניו ולנו הנה . טו. אף כי, קל וחותר שהאדם לא זנה נעיניו אשר קל היא נמחשנתו לשתות עולה נמים ודס!עקניו לחטוא. יט. להם לבדם נתנה הארץ, תרגמתי נאשר תרגמתי, נ־ אין רצוני לעשות חדשות נמקוס שאין ההנרח תניא לכן, אן נאמת אין דעתי נוחה ממנו, יי מה לי אס להם לנדס נתנה האין׳ או לא! אין זה מפסיד ולא מועיל לשמועה