Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 71

71 לנפשם ולנפש בניהם מאד יראו! גם פן מקדש אל לשממה יהי בצום ענו נפשם ביגון ונהי לאל צורם בשמים בנל לב קראו. אליקים, הנהן הגדול חזק לבמו בכל הארץ שלח נה צוה דבר למו: ״אם בד' תקותנם אז לנם ירויה; "כאבותיכם בימי משה, עת בו בטחו "לא בחיל רק בישעו על עמלק נצחו ״כן יציל גם אתכם כי תשפכו לו שיח. דבריו אלה נחמו העם ועוז לבשו מגן וצינה ערכו, ולקרבות נגשו ולעצור ביאת אויב צוו לכל הגליל, נם בר ודגן אספו בלי ערך במצודות שמוהו על יד הדרך ועל מזבח אל לרצון העלו עולה וכליל. הלפרנס כשמעו כזאת חרה אפו כי יעקב ני קטן הוא ישים נפשו'בכפו ועם שריו נועץ וישאל אותנזו: מה העם החזק הוא, והארץ בה גרים? ־ כי הם לבדם מכל המים הנשארים ׳,ירון לחשוב, כי לא אוכל לכזו ף ויען אמור שר העטונים ויאמר: הבה! ״שמעני אדוני, נשיא עם, שר הצבא "העם הזה מאבותיהם הכשרים נפרדו "יען מאסו עצביהם ׳ מדרכיהם סרו , ארץ מולדתם עזבו ובכנען גרו ,,אחרי כן בעבור הרעב מצרים ירדו." (הסמשן מיחנרת 30אה) שבתיפאללאק נזטחיביטש