Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 70

70 יען עת שלח למו לבא?1עזור?1קרץ, נכלמים שבו ציריו, פניהם כסו בושת. חמת המלך בערה בו, אפו חדה במו, כל שריו ועבדיו קבץ, כה דבר למו; ״רחש לבי דבר טוב, בו גיל לבשתי, .,שמעו נא יועצי, עצה טובה מה יעצתי , צאת לקרב לקראת עמים בל חפצתי .,עד אם נקמתי מהם בחרביובקשתי! את שד צבאו צוד, לעלות אל ארצמו י בצומתם ללכוד לפי חרב הנותמו, לבוז הון ורכוש וגם לשלול שלל שום נשיהם אלמנות, יתומים בניהם. הוליך שבי שאריתם לארצות אויביהם מגעי ועד זקן, כל הנשאר מחלל הלאפרנס השר מהר עשות ככה את חילו שמע חיש לערוך מערכה ולמען רדוף עמים נכאי לבב למותת, וימן המלך צידה למו מכל הטוב, ויתןלמו גם כסף גם זהב לרוב. שמח וטוב לב יצא אז, נס להתנוסס. כל יושבי ארץ מפניו פחדו פחד כי בד,מונו וחילו לכד הכל גם יחי נסיכים התכחשו לו, ש׳ לו הובילי כי אמרו: אם מערכה כזאת באתנו ״אם את פיו נמרה מה נוחיל? ומתנו!— ובכל זאת לא שב אפו ובהכנעם לא הועילו - רעד גם בגי ישראל אחז לשמע אזנם אשר נמים פחז,