Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 57

לא אחת אף לא שתים הזיל זהג מכיסו להושיע אניון וידנא עושקי אך לא רק חיי גשריס, ני גס חיי מושא ועדן הושיט■ למו למגה, רעיים גס צמאים השניע עם חכמתו ועצתו, גס אותי, יתום אין א 3, (הנני׳ הניאני חדריו. ויהי הנקל לו לצגוט לי מלחמו וממימיו צרויה < ני גס העדיף כמטר לד!ח על ונלס לנניו נאין חסן השתכרות ותנמולה כל עת היותי;אמנה אתי• לא אחת אף לא שתים נתק מוסרות אסורים וזרועו סמנתס לבלתי השתוחח, ולבלתי כרע תחת מאסר החסן והאניונה ־־ לא אחת אף לא שתיס לשני גדולים התיצ3, נשא עוד מדנרותיו לשתח חרצנות העול, ני ששתו אתי וללשונו ג3ר — אגן זה גורל כל מורס מעס , מנת ג3ר הוקם על קנאה תאנלהו ולשון נרגן תנהו, וגם עליו הערימו סיד אנשי מצתו, הנידוהו והאשימוהו׳ ואן את הרע ק3לו עליו ואת הטו3 לא קבלו. ונאוות אישה שושן עמק, אשר קון ודרדר לא יסנוה? אן שמש נוגה, אשר מדי זרחה עניס לא יעממוה? איזה רגל תישר לכת ולא תעננו מדי לכתה אדמותיה?— לכן מדת כל גנר גם עליו מדדו, מררוהו וישטמוהו לעת מעדו קרסליו אן מעט מדרך הנלתי ישר 3עיני חנדיו, וידונו אויני מנוחתו וכבודו — א3ל, קול מלשני נסתר אל יתנעני מהגיד עליו ישרו, כמוהם כמוהו אדס הנחו נני השגיאה וילידי החשזון — משיריו ומליליי אך זעיר שם זעיר שס שארו נידי, כי בכל עת צאתמנטן עטו דנר, וקסתו הרה ללת, עודו 3נשו, עוד לא הו3יש הדיו על הגליון. והנה זרים ינלעוהו < ני צמאו לדנריו ולצאצאי עטו יחלו. — אברהם פריעדלאנדער מזאטאש. זמרת יוסף. Aus dem Nachlasse des gottseligen Joseph Frühauf. שיר על חתונת ר?!. מוסר השכל לך עטי יביע שקר התחלה אור!ך אודיע: אל תאמין ברע הלל יהללך רע במוני אוהב יסר ייסרך: בוראך ירא ומצותיו שמרה רעיתך אהוב׳ ואל תשגה בזרה! מה יועיל שיר בי פסלו ינצרהו? מה—משורר יחניף לרעהו? עת גליון ודיו כלה יאבדו ידמו רעימו באלה יכבדו. לא באלה חלקי, רעי יקירי! לא הונף לא כזב ידע שירי, יתלונן על עטו לא ישמע לקולו לנחם אוהבו. הבל ה3ליס, השחית כל דנר את דרנו, אף עטינו סורר לא ישמע לקולינו, אל אשר תשלחהו נפשנו לא ילך, אשר נשים נפיסו לא ידנר, נאות נפשו לחוד