Kokhve Yitsḥaḳ
- Journal
- Kokhve Yitsḥaḳ
- Volume
- 1 (1845)
- Issue
- 2 (1845)
- Date
- 1845-01-01
- Page
- Seite 56 (sequence 56)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 53% known words query
- IRI
…/4785731-6731297-4786838--0154-4786895- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
התנערי מעפה הסיח בגד׳ אלמנותך! חגרי עוז כבתולה .׳.ש תלןוה לאחריתך; וויזל בשירי ’תפארתו הרים'_קרניןל', ׳שלויסיולוצאטו• בננ-ורם דרנו■ מיתריך, ועל פולטו עלה מנחם כוכב זממנו-, חוגר חרב נוהמת עבור האיר עינינו•. r. ,... זורע על פלגי־ תבונות אוד _קךנד. לתריס, ופרי תבונה תקצור למאה שערים. — 1 T ״ י*' : •* T I. T * מענדל 3ריעדמאן מגיראלטה. Mittheilung von A. Friedländer in Somos. ציון פאר למזכרת יוסף B ריר, א וי ף נולד תקנ״ובדוקלא, ומת בלעמעש תר״א, והוא בן חמש וארבעים שנה. הרגי! אמרי העיר אלהיס איתן לשו3 ולהמיורז לשונינו הקדושה, להרימה מהשפות השכחה. לסחת רוח. חיים גערוגות מטעיה, ולהזיל נשמי מליצותיה לעיני כל עונר, שמה לני להגיה תנוגת היש השר ידיו רג לו לנהל הת עטו, עט סופר מהיר, על יונל ההגונה וללקט הורות המליצה מגדות פרחיה.־־■ ההים * הלזה ׳"פ ניע נולד נדוקלה שנת תקג״ו, וגיוס כיו לחודש הדר תר״א שגה נפשו אל צור מנה הצגה, גהניו ימיו, טרם הלנינו הימים והעתים קצוות רהשהו, טרם שם קצגופדר, משטר ומנהג עם הורח חייהו, טרסהנשיצו אסכלות מחקריו לשלחם על פני הרן ולשות ם מטעמים לחין כל טועם, עו לה צו ה לניתו ויערוך את סגך אורותיו, עלה המות מגלי משים וישקף גער חלונו ומלהך הטגחה הניף את חרתשו לטנוח ישר דיך׳ חכם חרשים, קרוא שם ונורע לתהלה . גם גן וגת לא היו לו, ני עצור עצר ד׳ געי רחם רעיתו ויסגור דלתי גטנה מהריון ומלידה. אכן ׳ אם למנות ימינו לא רוג שנים וימים, ני אם חיי השנלוצרק, תפעל ועגור גספורה, נם חיי פריהאויף לא חוצצו ושניו לה שנות מספר היו; ני נ3 עוד נשתה נאפו ורוח חיים גקרגו, הטה את סנמו לסגול עול אחיו, אשר העמיסו עליו עי גלי די. עודנו עול ימים שקד נחריצות לא תאמן על לשוננו לשון קדומים, ויעמול לרדת עד חקרי תהותותיה ־־ גם לשונות הקדם ערני, יוני ורומי רדף לדעת ויעגוג אחריהן נתנערת אהגה עזה נם הסין מעינות מדעיה החוצה, ני העתיד תלמידים הרנהנגית הנניר הננגד מהו' ווחלף שווארך ני' (אשר עוד גחיים חיתו, יאריך ד' ימיו). אז הרימוהו לראש עדת חגל שאראש, ויחלן פעמים אין ספורות עיני עניי הקאמיטאט מדמעה, רגלם הדחי ונשלון.