Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 46

46 מרחוק הכרתיו שבב _על חוף אבריון $אידי חיתו אז כירי נתנה להו־פהו לבור תחתיה; ״אולם אנכי הקיציותיו, פדיתיו מרדת שחת — ........ ... . . T T האח י- קרא הזקן בגיל וקנחת לף ןאהה אבן השהם! מי כמיוף .נפש יקרה ׳ כי לאויבו עז ישלם טובה לעתות בצרה ג רגשת ג2'ש לת:? מיולות. (Nach GSthe) אך לחוטא א^ור לא״ייעף אתה נ־ורא אתה בעינהו אולם אשר כאב ן.קךאף כאב את בנו תךצהו■ מזרות שמים נתת לנו לרוחה וכסילהם יומם ולילה יזהירו גס• ארח מ?זפטיף אלינו ברכה גם עת ברקים תבל זיאירו השמים ילקשו _קךרות.יחי ועליון!שב שאיריס נוראים לא״ירורר לבי,’בל ימיוג מפחד אדירי• מעשיף.י_עןטאור נפלאים• בקול ךע?זף בל תאנף בחרי בי יריר לאנוש הנף לכן פני בל יתורו .עת.יגה *»ביב אשף. . ברקיף ־יזכו לטסר את הרוח ובגשם נדבה תצמיח ישע (x■' וקול דעמף י.קךא אף!צריח "בן חלוף י הןה חף מפשעד הת־וף ןהנבל. אל תפרוט על נקל אם כסילים יהגו• הכל עת תפים ירעישו חכמים - יחריישי י