Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 23

23 הזאת יראה לך ואת מתעצבת ל בין אראלם שימי לך סתר הביטי ן*ל צור מנהו נחצכת בי מה את עמיו חסר ל אם אני מכל טוב זונח פה׳ בארץ כיול׳ שית לערפל לסיר נזיד פקועות שרה אפלח להחיות חצי בשרי׳?לעיוני בשפל. שובי נפשי לנינוחיכי הרגעי ורמי - אך אהל ישרים בתמר פיויח; אל תהיפחי׳ בל עלי תהמי יקום אורהו ו?ב'וריו עלי זיורח ■ אך, על פת לחם פשעתי לצריורה בסף אמרתי אחיות׳. אח נפשע הנני חקך גרעתי י להכין צידה גם לך יחידתי T | T I ־ T : IT צר לי את דרכי שחתי כי חמסתי שארי?ארץ מאפלה. איפה אעזבה כבודי׳ כלתי כרעתי תחת אסוף מלת הרוגי שאולה!'- אויה לי ■' פי הייתי?גבר עיוכר ביתו—?התעלם ממך עץ. וכי ארד שאולה ץ־כתי ק?ר חן הא?לצא? וצדקה בי אץ. ft