Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 74

ננדלם_. גם המניע הטנע נעניי האיץ ההיא הר מול ונורא למלאה £ע«1ן1 שמו, הוא עע!1ן1, שמעה• עליו לאמר: להנוח אש נעלו ממנו ואה מסיו תאכל — ואמרה׳ אנ< נלני עה שנת• נדדה ממני ואני י ער: אלכה נא לאמי אלי ההר הזה, עיני ההארנה אה מראהו מראשו ועד רגלו; שם נהחת־ה ההר אשהעשע נענע הנחמד והנעים, ארעה נשושנים המשיקים ריח עור ועדן, אזני ההענגנה נאשד הנחלים היוצא מנין ההר, ככנול נעים עם ננל הוד קולו ישמיע נהלשהו איחוח דרנו נין שדמוס שלחים , נחנלת הרועים המלניציס עדריהם עלי נאום דשא ומרעה שמן אתעלסה ננעימים. אולם עוי לא כנו כוכני נשף אס נגהמו, עוד לא השליכה השמש קרניה המאירים מעל הרים גננונים, ואני מרס אקרג אלי ההר להחנונן נמשעלי אלוה יוצר הריס ונורא רוח 1 והנח עלה קיטור כקיטור הכנשן, ויסאנכו גאוס עשן מחוך ההר, ועוד מעט — ותר 8ע!1ןו עשן כלו, ויחקדרו שמיס ממעל, חשך השמש נצאחו, מקרקר קיר ושוע על ההל, והארץ חשבה להשומס, להיוח הוחו ונוהו ולשוב לאיחנה , •ואך אהה! שמי שחדתי ויאתה, ואת נשף חשקי היה לי לחרדה, כ׳ כשלגי מים נהרו נחלי אש מההר ויאכלו אח כל אשר קנינו, להטו כל עצי השדה ויצחו בקנכ׳ יער, אין ׳נול בגפנים ואין חאנה נחאנה; וכל זה איננו שוה למו ולהנות אש לא אמרו עוד הון , כי גם הרסו ולא חמלו שתי עלים פאוופעייא והעלקוןאנוכן, ערו ערו עד היסוד נה ויושביהן כמו כן מתו, שפוך על עולל נחוץ ושני זקנים גם הם נל נהדרו. פע!1ןו! כנענ1ן1! איך נלי חוק וגבול פעלת שיך ולא השיבות ידך אסור מבלע שתי ערים הנווה והמעונגות! איככה יכולת להפוך היכלי עונג לערמות עשר, ובתי שן לאבני גיר מנופצות! מדוע לא שתה לנך לחילם ולא ספרת מגדליהס הרמים והנשאים! איה הם הגנוה והפרדסים שחולים בנוה , מרכלת ומעדנים איה אישה המה? סוד המו מעי ל׳ נכמיי נחומי, עוד ידוה לבי ותדמע עיני מאין הפוגה , נזכר׳ קול אנקת איש שינה מחזיי! בפלך וכהות עינים מהול בקול יללת יונק שדי אמו עוד לא עתוק משדים!! כ׳ אתת ד׳ צדיק נכל מעשיך וחסיד נכל מפעליך! נפלאים אותותיך מלסשרס הם עצמו! ה! רוח אש עפר ומיס מצוק* תנל ארצה המה , ועלימו אדני סלד כלו הענעו, גם למסי גם לשנע יסדחמו, קראת לאדם, אמרח לו: הן ארבע אשיות תבל האלה לכבודך יצרחים אף עשיתים, אם תיטיב דרכיך עלי הארץ הזאת , אז גס המה שלום יענוך , ולק בעוג ינחלו וכל רע ימאסו, ואס תמאן ומרית, אז גם המה ישנו לך עורף ויהיו עריך• לבן כל איש נגע אלהיס נלנו! נואו נא אתי, אחוזי יד נלכה נא יחדיו לחזות מפעלית ד' אשר שם שמות בארץ, אנסנו לא נירא בהמיר הארץ עד היסוד נה , נשחק לקול המית רעש גדול ונורא, ׳געשו •רעשו מוקדי הארץ, •מוטו הריס בלב ים, אנחנו לי! נירא רע, כי בטוח ני' היה תהיה גנורחינו, אלהיס יהיה מחסה לנו, עזרה מצית לנו נצח! Eggese von Emanuel Rosenthal. ישעיה ה' ח׳. הוי מגיע■ בית בנית שדה בשדה יקרינו עד אפס מקום והושנהת לבדכם בקרב הארץ. הנביא הוכיח בני עמו ומלאה להם כי אין יתרון לאים נכל עמלי שיעמול החת השמם, כי מה בצע נאקשו הון לב׳ לא ישקוט ולא ינוח ויצבור חילי לא יסתפק נניח אמד או שדה אחד, אך בתים לנים יבנה ושדות רבות יקנה עד אתת מקום, ע"כ מזכיר להם הנביא יום האחרון שהוא יום המוחה, 5י במוחם לא יק״י מאומה, לא ירד אחריהם כבודם, ובהרף עין יעזבו חילם אשר התיגעו לו כל חייהם בהיותם על הארץ וישובו לבדם נקרב הארץ (ומלת בקרב הוראתו כמו כי ני!י אל קרבנה) ויתולגס: Wehe denen, die Haus an Haus reihen, Feld an Feld fügen, bis 'eil, Platz »lehr ist —und dann werdet ihr dach nur allein dem Stoffe der Erde zurückgegebe»! —