Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 61

Beiträge von Abraham S. Schiffer. לכבוד . . . מות' מכתם מענדל שנועלן נ״י! אין כוכב בהיר נשחקים ההולך ’קר סוג שמים ברב נוגה , אדמהו וישות לך אדון נכבד! אחה דגול מני אלן- בעמך, מפין אור בקרב בני ישראל ומחיה שפתם מערמוס עפר ואפר, אחרי אשר מחה כפליס ומשנה אבדן היה לה; כי מלבד אשר אפקו מליציה ודובריה חדלו, עוד זאח בעוכריה, כי משנס היא מדור דור, ומלוסיה שונוס משפח עם ועם. שפה כ■ חשכח , ושאלה משכנסה הקרונה אליה די מחקורה אשר יסקר לה, ומיסה לעולם; לא כן העבריה הזאת, אשר כל רעוחיה נגדו בה ודבר אין לה עמהן, הנח יעלו אשה נגדה, והיא יושבו! גלמודה וחחכק בצעין- אלמנוסה, וחנע ימין ושמאל ואין איש — גם קדמה נשאה עין, והנה גם שחי אחיוחיה ארמיח וערביה, גס הנח כמוהן כמוה מקרה אחד קרה למו, וימוחו גם שסיהן עמה . — פאר פאר לך! איש יקר, יען היה מס לבבך וספח נאפה נשמח חיים, ונרנוח הימים עוד חהיה לשפה חיה מדוברה בסייעם ישראל, גם אסל׳ אשר גבולו בכורי הגן אשל נעעו בני ישראל מדי שנה נשנה , אחה היקר! אזרח חיל , ולמקופח שלשה ירחים יקונו כ ו כ ב י ך ויחראו על פני רקיע שמי החכמה והחושית אשר לישראל — תנה שמים חדשים נטויים עתה על פני כל הארך, כל גבר אשר רוח נו, ידרוש ויבין, קול דופק בששון על ילחי לב איש ואיש! קום אנוש דע חכמה! נין דעת! אשר לימים האלה קוו קדמוני הדורות, ותקותם נשאלה מעל; הנה באו עתה — באו עם צפירת פלחים ושושנים, ומעטלים בעדי עדים; כל עץ בוחנת תחזה לה מה רבו מקער המעלות אשר עלתה החכמה בקולם העולה למרומים, אשל בנתה לה שמה עירות נצח ואלמנות אל — מות! נקרא לימים ראשונים, נציגם למבחן ונעלכם לימים האלה, אז ניטיב לראות, כי תחת אשר מלפנים לא הוקל המקוש מעל פני דברי ספן, כי אם אסל׳ דרוש אותם ימים ושנים, יספיקו עתה רק ימים אחדים לגלות שפוני עמוני דעח אשל לא שערום אבותינו נצורות נפלאות היו למו; עתה עץ הדעת יחן פריו ויך שרשיו כלבנון ויגרש פרי מגדיו כזרוס עליו שמש חנונה , וכרגע יפלס שנית ולרגעים יעלה נצה ויבכר פלי עדנים, אשר כל אוכליו יסכמו. — הביטו ולאו כל העמים תקעו כן- ויכרתו בריח עם הסכמה לדרשת בכל לב ויאמרו לה: אסותינו אח , היי לאלפי רבבה! וחדשים לבקרים נחזה מעשי ידי חכמים עושי פלא — אחה עמי, אס קטנת ׳ישראל! דלוח יעקב קצרה •דך משלחה בכל דברי השכל ודעת — מדוע גס שפתיך אין אתך V גס לשונך אשר תדבר השלכה אחלי גוך, היא ירושת פליטה לך אשר הנאת עמך מארן מולדתך, זולתה אין לך נחלה, מדוע גם היא מנוהלת תהיה? היא חתן עדיה עליך, כי עברי אתה, ועם נושן, עם אלהי אברהם, בה תדבר אל אחיך יושב מעבר לנהר׳ כוש, המתבולל שמה נין עובדי כל אליל וקמל, והוא שלום יענך כי יכיר אשר אחיו אחה, שניכם בני אל אחד, ולמה תשחית נחלתך ולא תשים לב לדעת ערכה V הה, גלה עמי נדמה מבלי דעת! — שא עיניך ישראל, הביטה אל שמיך, וראה כוכבים אשר לא פללת עוד ראותם נוצצים שמה כעין החשמל — עשה כוניס למלכת שמי המדע אלה, אשר אמרי התנקו נענים, רוח צח עבר ויטהרם, הגש מנחה ותנה עלית לבונה! ואתת איש יקר! מורם מעם, היה למו לכהן לקטר מנחתם אזכרת קודש המזנחה אל כוכבים אשר כוננת , ונתנו את אורם שבעתים להאיר מחשכי שפח קודש, כי יתר שאח לך , נכבד נעמך! כלו אמר כבוד לך, כי מבלעדי אשר מנצח משביל בנגינות עבר הנך , עוד יתרה לך אשר חננך אלהיס, לקרוא ממרחק ילדי נכרים, ונתון עליהם אדרת מליצת יהודה — ותיו סריסים בהיכלי שיריו וזמרוחיו, אשר כל רואיהם — מבלי דעת ארן מולדתם — לא יכירום כי מארן נכריה באו לגור חנה, גס איש מנין יאמר: ני נשבעתי! ילידי כנען המה! ולא יהין לאמר: נאי מליצה נכריה! אשת זרים! למה אח מתנכרת! — ונבלי לב ולב ורעיון חנן- אגיד לך היקר! כי הטתקותיך נמרצות מאוד, ’עלות טל בל העתקות מליצות דורינו, פי שנים, בי מלבד אשר לא ינגדו באביהן הראשון אשר הולידן בלשונו נאשר הוא שם, ילא ישנו את רעיוניו בבואן לתקחפח שנחלת ישראל — עוד יתר עז יתר חדר לתנה, אשר לא נמר ריח המליצה נתריק אותה משפה אל שפה, אשר רחקה אשה מרעותה כמזרח ממערב, משא דברי שיר כאלה יכבד מאוד גם על שכס חכם ונבון נפלא; אין זה כי אם נתר דאנויא לפת ארחותיו י’ט אל נהרות בבל, וישטוף מעל ערניהן כנוי אבותינו אשר תלוהו" שמה , ויביאהו לך