Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 37

37 על פר נרחב נין ההרים וחתכים פנעוריח נצןה מסביב יועים בשושנים כבשים וסריס בולם;'שירי הגיע האביב! :י]ד זקנים עם נערים האח! האח! הניע האביב! ה$מת והמשל. (Nach dem Französischen des Florian.) האטת ממקורה,יצאה מבפנים ערום,ונדריה ברחובות צעדה, מפניה ברחו;ערים וזקנים הענש פוערה מקור חרדה; בשדה לנה בין שמיר ושית ומסביב אין איש לאספה ה3:ת. והנה למולה חמישל הנהי י;פה עינ;ם ושלג קוצותיו נרקמות.יהליוך זהב בגדהו רביד פצוארו. טבעות בזרועותיו. כספו וזהבו בפנים הנטו אכן קרני-איור;פיצו נוגה לטו. מדוע את גלמודה צועדת שאל המישל, מדוע רעיתי בדד עלי אורח ■*' הה, אחי מקרה אחזתני הנני רועדת ענתה,עצמות׳ במו קרח עלי לטורח איש לא.יאןפני יען זקנתי, ואחרי בלותי למחסה אך לשוא התחננתי י לא מחכמה דברת רעתי השיב, אם בשיבה תתני מגרעת י הלא ממך זקנתי בטרם חוללת הייתי ודברי בצוף נם לאוזן מוסר פורעת. הזקנה לא היועח בעוכריך אולם בי ערום לק רבו עיוזבזך. לכה איעצך בואי תחת שמלתי בחכם ובטיל 3ל;הדפוני בעבורך 4